אתם יודעים מה אני ממש ממש אוהב?
שוקולד.
כמה אתם מופתעים מ-“1” עד “אוי, יש עוד וריאנט לקורונה”?
אומגה.
אתם יודעים מה אני ממש ממש אוהב?
שוקולד.
כמה אתם מופתעים מ-“1” עד “אוי, יש עוד וריאנט לקורונה”?
אומגה.
פסח אולי נגמר, אבל יש עוד סדר אחד קטן לעשות:
בראוניז, או בלונדיז?
הרבה אנשים מתבלבלים בין המושגים ומערבבים שמחה בשמחה אחרת, אבל זו, בתכל’ס, ההבחנה:
נכון סיפרתי לכם בעבר שכל פעם שאני חוזר מפריז, אני מרגיש דחף פתאומי עז לשחזר בבית איזשהו קינוח שאכלתי שם? אז הפעם זו עוגה די חדשה של פיירוש כפרוני, בשם Ultime.
[למען האמת כבר ניסיתי לשחזר אותה עוד לפני שטסתי לפריז, אבל זה היה דיזסטר].
בכל אופן, לפני כמה זמן ראיתי איזה סרטון ביוטיוב שבו שואלים את גבירתנו ומורתנו נייג’לה: שוקולד או וניל? וחוץ מזה שהיא ענתה את התשובה האולטימטיבית [“I really don’t want to reject vanilla.. But I can’t let you take away chocolate”, שזה משפט שגובל במטאפילוסופיה מבחינתי], היא אמרה שבעצם, שוקולד ווניל הולכים ממש טוב ביחד.
וזה מה שפיירוש רצה לעשות-
לפעמים בחיים, הזמן קצר והמלאכה ממש ממש מרובה.
כמו, למשל, אחרי שחוזרים מחופשה של שבוע וחצי בחו”ל לעבודה, ומגלים שהמזגן נסתם והמיקסר התקלקל וחסרים אנשים והמלאי ריק ושבועות מתקרב בצעדי ענקקקקקקק כאילו נעמי קמפבל עכשיו צועדת לכיווני בראנוואי ואני טיירה בנקס ואין לי מקום לברוח.
אני שמח לבשר לכם חגיגית, שאחרי שבועיים ארוכים ועייפים, עם שנ”צים באורך 5 שעות ותפקוד זומביאני בשעות הפעילות,
הג’ט לאג מאחוריי!
בשעה טובה באמת, כי כבר לא מצאתי שום דבר מעניין בתקרה שלי בכל הלילות האלה שניסיתי להירדם אבל נראיתי כמו רמונה סינגר באמצע הראנוואי.