טובוש, קורונה, סגר, בלאגן, חיוניות [מאז 1988 תודה רבה], אז אני רק רוצה להגיד שהעוגיות האלה הן מהעוגיות הסופר מושקעות האלה שגם ממש מתאימות עכשיו כדי להעסיק כל מיני ידיים עצלות [ואנחנו יודעים מה אומרים עליהן]. יאללה למתכון!
מתחילים עם העוגיות:
אוקיי פיפס,
יש לכם מושג כמה ממכר הדבר הזה????
עד לפני כמה שנים הכרתי רק את הפופקורן המתוק שמוכרים בסופר, שחצי מהפופקורן בו לא מפוצפץ בכלל [אז אני מניח שיש להגיד שחצי מהקורן לא פופ-ד?], והוא מתוק וחד מימדי ונמאס ממנו אחרי שניה וחצי.
אבל אז.
לפני כמה שבועות, קמתי איזה יום אחד עם גב כואב, שזה ממש ממש לא נדיר אצל קונדיטורים, אבל זה לא איזור מועד לפורענות אצלי, אז זה היה קצת חשוד.
אבל נו מילא, מי מתייחס לזה בכלל כשקמים לפנות [!] בוקר. רוב האנרגיה מושקעת בלהוריד את הרגליים לרצפה ולהיגרר בצעדים הראשונים אל עבר הקומקום. אז התעלמתי מהכאב והנחתי שזה יעבור במהלך היום, או בלילה, בשינה.
למחרת קמתי, עם אותו כאב.
איזה יום אחד לפני כמה זמן, הגעתי הבייתה מהעבודה.
עכשיו בעיקרון, אני אוהב למשוך ולמרוח את הזמן שלי עד 5 כזה, ואז לשתות קפה בנחת וברוגע.
בפועל מה שקורה זה שאני מצליח למשוך ולמרוח את הזמן שלי, אבל בשריטות וצעקות [לא ליטרלי], ובעיקר עם הרבה סוכר ושומן ושוקולד שיחזיק אותי עד שהקפאין יעשה את זה.
אז באותו יום, החלטתי לעשות מעשה ולפרוץ גדר ולהכין קפה לפניייייי חמש.
בוש [קיצור ל- בוש דה נואל – Bûche de Noël], הוא בייסיקלי רולדת שוקולד.
באופן מסורתי, הרולדה הזו מגולגלת עם קרם שוקולד, וגם מצופה איתו [או עם גנאש], ומקושטת כך שתיראה כמו גזע עץ- לדעתי זה נראה הכי גזעי כשהקישוט מסתיים פה, אולי עם עוד קצת אבקת סוכר מלמעלה וזהו- אבל יש אנשים שגם שמים פטריות ממרנג וציפורים מבצק סוכר וציניות אמיתיות או מרציפניות ועוד ועוד.
