וביום קיץ בהיר אחד,
ההורים שלי הגיעו עם 4 שקים של מנגואים מהעץ[ים] שלהם.
וכל מנגו, שיהיה לי בריא, הוא מנגו, אממ.. בריא. 600-700-800 גרם!
וזה עוד לפני ארוחת בוקר!
אז מה עושים עם כל המנגואים הללו??
וביום קיץ בהיר אחד,
ההורים שלי הגיעו עם 4 שקים של מנגואים מהעץ[ים] שלהם.
וכל מנגו, שיהיה לי בריא, הוא מנגו, אממ.. בריא. 600-700-800 גרם!
וזה עוד לפני ארוחת בוקר!
אז מה עושים עם כל המנגואים הללו??
בואו נניח שלפני שבוע עשיתם מכירת ספיישל של קוביות בבקה,
סימטריות, משוכללות, מושלמות;
[מצב היפותטי בעליל כל קשר בינו לבין המציאות מקרי לחלוטין]
הנה קושיה, להנאתכם:
מה יותר צפוי מפקקים בפסח; או מ-4 סבבי בחירות בשנתיים; או מהתחזית לדני רופ; או אפילו מהאולימפיאדה בלונדון ב-2012 [ועוד הספייס גירלז התאחדו אז!!]??
אני אגיד לכם מה.
העובדה האירונית, העוכרת, והברורה, שרק -אחרי- שמסרתי את הקוקוטים/תבניות/כלים אישיים לקרם ברולה להורים שלי-
כי כבר לפחות 8 שנים לא נגעתי בכלים האלה חוץ מלהזיז אותם מצד לצד או ממטבח למטבח ו-וואלה יש לי בארון הבגדים [כי במזווה המקום מזמן נגמר] מספיק דברים שאני לא משתמש בהם [מיץ יוזו אני מסתכל עליך], אז מה שאני יכול להיפטר ממנו- השבח, בייחוד כשהוא בפסגת הנדל”ן, בארון הציוד-
פתאווווום התחשק לי להכין קרם ברולה.
איזה מצחיק זה שברגע שנותנים למשהו שם צרפתי, הוא פתאום נשמע מסובך ומורכב. Mille-feuilles, Clafoutis, .Gerard Depardieu בקושי לקרוא אותם אפשר, אז להכין?! גם ככה אני צריך לקרוא מלא מאמרים תיאורטיים וערטילאיים לעבודת הסמינר שלי [שאוי, זה מזכיר לי, אני חייב לסיים להתחיל אותה]; אני לא צריך להוסיף לעצמי עוד מילים עם מיליארד עיצורים שאפילו לא טורחים להגות אותם.