טוב אני לא יודע אם זה החום,
או הנסיגה הבלתי-נלאית של מרקורי כל כמה חודשים,
או העובדה שכבר אי אפשר לראות סרטונים בטיקטוק ששולחים לך מבלי שהוא מכריח אותך להוריד את התועבה הזו, ואני מסרבבבבב להשתמש בעוד אפליקציה שטוחנת לי את התאים במוח משהיו גרנולה ביתית [קאסטם מייד!] עם מיני פיצי פתי בר,
או אפילו העובדה שפשוט בא לי להפתיע לטובה כמו שמקבלים מזוודה אחרי ביטול טיסה,
אבל הנה!
היום לפני 10 שנים בדיוק, פרסמתי בבלוג פוסט שאני מאוד מאוד אוהב-
עכשיו, אם אתם עוקבים אדוקים של הבלוג אז אתם ודאי זוכרים שלפני כמה זמן הייתה בעיה עם אינדקס המתכונים- ובשביל לטפל בבעיה הייתי צריך לטפל ולהכנס לכל פוסט, ידנית, ולשנות משהו בתוך הפוסט עצמו, שזו עבודה סיזיפית, דקדקנית, פדנטית ומאוד מאוד מדויקת.
שזה בעצם כמו כל המתכונים פה אז אנחנו רגילים לזה. אבל!
הבעיה הייתה, שבכל פעם שהייתי צריך לשנות משהו בתוך כל פוסט, היה מין איזשהו lag time שבו אני ממתין ומחכה וכידוע, השטן אוהבת idle hands. לא שיש לה זמן כרגע כי היא בסמסטר רביעי והוא עמוס כידוע.
אמג עוד מעט נגמרת השנה ומה לעזאזל יכול לרומם אותנו חוץ מהעובדה שמאריה במקומה הראוי בפסגת הבילבורד hot100??
כי גם ככה מאוקטובר זה מרגיש כאילו נפלנו לתוך בור שהדבר היחידי שיש שם זה אנני דוק וברנדי רודריק אחרי שהן שכנעו את טרמאפ לפטר את מליסה ריברס.
אז בהתחלה היו לנו כמה פחמימות מסופגנות כדי להטביע את יגוננו בהן.
אבל עכשיו? מה ינחם אותנו??
למזלנו [=כם], לפני כמה זמן ראיתי מתכון לעוגת גבינה בווארית בספר süss של אודרי לאונרד, וגם אני וגם אתם יודעים שלא יכולתי לראות מתכון בשם “עוגת גבינה בווארית” ולא להכין אותו. נכון? נכון.
לפני הרבה מאוד זמן,
אני עדיין יכול לזכור,
איך המוזיקה הייתה גורמת לי לחייך.
סתם לא, זה אמריקן פאי; היום הקטגוריה היא:
לפעמים בחיים, הזמן קצר והמלאכה ממש ממש מרובה.
כמו, למשל, אחרי שחוזרים מחופשה של שבוע וחצי בחו”ל לעבודה, ומגלים שהמזגן נסתם והמיקסר התקלקל וחסרים אנשים והמלאי ריק ושבועות מתקרב בצעדי ענקקקקקקק כאילו נעמי קמפבל עכשיו צועדת לכיווני בראנוואי ואני טיירה בנקס ואין לי מקום לברוח.
