וואי וואי וואי וואי. וואי.
את טארט הלימון הזה של קלייר דמון, אכלתי לראשונה ב-23 לאוגוסט, 2018, ומאז אני מפנטז עליו. מתקדח!
[sickening או לא sickening?]
ולמרות שכבר טעמתי בעבר דברים של קליירוש, והיא כבר ממזמן חלק מהשילוש המגדנאי הקדוש, ספציפית את זה טעמתי רק באותו רגע, ואם אני לא טועה- זה גם היה הדבר הראשון שטעמתי באותו טיול.
ואיזה. סיפתח. זה היה.
טכנית, הטארט הזה הוא לא טארט הלימון הרגיל שלה, אלא וריאציה עליו- וריאציה ליטרלי מטמטמת שלמראית עין רק מכילה גם קצת פטל אבל למעשה יש בה גם איזשהו je ne sais quoi, איזשהו אקס פקטור שמגדיל ומקדש ומעלה ומרומם את קרם הלימון לאוקטבה השביעית באלתור שמופיע רק בהופעות חיות; ובמשך שנים לא הבנתי למה אני כל כך אוהב אותו- מה יש בו חוץ מהפטל, הגלוי, שהופך אותו לכל כך טעים??
ואז. יצא לקליירוש ספר.
מהרמהרמהרררררר דפדפתי לעמוד של הטארט, וגיליתי-
