אתם יודעים מה הייתי רוצה?
לאכול פאי, כל יום, לארוחת בוקר.
אבל איך אומרים אצלנו-
.What you WANNA do is not necessarily what you’re GONNA do
או שמא?
אתם יודעים מה הייתי רוצה?
לאכול פאי, כל יום, לארוחת בוקר.
אבל איך אומרים אצלנו-
.What you WANNA do is not necessarily what you’re GONNA do
או שמא?
אתם יודעים מה הבעיה בחוסר שעות שינה?
כאילו, חוץ מהעייפות וחוסר התפקוד וחוסר הריכוז וחוסר המוטיבציה וחוסר האנרגיה.
כי הרי אני לגמרי מסוגל להתמודד עם זה שבשבוע אחד יכול: ליפול עליי מיקסר [שרק הקערה שלו שוקלת 17 קילו, וזה כשהיא ריקה, אז תנחשו כמה כיף זה כשהיא מלאה בבלילה של 30 עוגת גבינה]; לקחת לי להגיע לעבודה חצי שעה במקום 18 דקות כי צריך לעשות עצירות התרעננות והיינוטס כל כמה דקות; ליפול עליי 16 רינגים מהמתלים ליד שטיפת הכלים [ואף אחד מהם לא על האצבע. נו שוין]; להיכוות מתנור כל כך גדול שאני יכול להכנס אליו [ואני באמת נכנס אליו בערך כדי להוציא עגלה עם 15 מגשים] ולהיחתך ב-3 אצבעות [ואז גם להכניס את היד (בטעות!) אל תוך תמיסה עם ימבה מלח לימון],
אבל אם מוסיפים לזה גם את העובדה שמשום מה, תמיד כשאני ישן פחות- אני מבזבז יותר-
הגיעו מים עד נפש!
אחד מחוקי הברזל במדריך ההישרדות הפצפוצי,
[אחרי לא לרוץ עם מספריים, לא לנסות תספורות פייג’בוי, ולא לאכול לעולם ארוחת צהריים לבד עם אמא],
הוא שלא צריך סיבה לחגוג, כי בעצם, כל דבר שווה חגיגה.
הנה קושיה, להנאתכם:
מה יותר צפוי מפקקים בפסח; או מ-4 סבבי בחירות בשנתיים; או מהתחזית לדני רופ; או אפילו מהאולימפיאדה בלונדון ב-2012 [ועוד הספייס גירלז התאחדו אז!!]??
אני אגיד לכם מה.
העובדה האירונית, העוכרת, והברורה, שרק -אחרי- שמסרתי את הקוקוטים/תבניות/כלים אישיים לקרם ברולה להורים שלי-
כי כבר לפחות 8 שנים לא נגעתי בכלים האלה חוץ מלהזיז אותם מצד לצד או ממטבח למטבח ו-וואלה יש לי בארון הבגדים [כי במזווה המקום מזמן נגמר] מספיק דברים שאני לא משתמש בהם [מיץ יוזו אני מסתכל עליך], אז מה שאני יכול להיפטר ממנו- השבח, בייחוד כשהוא בפסגת הנדל”ן, בארון הציוד-
פתאווווום התחשק לי להכין קרם ברולה.
טוב תקשיבו.
אם יש עוגה אחת שאני מחכה כללללל שנה לעונת התותים בשביל להכין אותה-
טוב זו בעצם שתיים.
הראשונה היא למעשה טארט; התותים הניאוקלאסי!
הוי, הוא כזה מוש.
והשניה היא פרזייה.