טוב אני לא יודע מה איתכם,
אבל לפני כמה שבועות,
כשבוע אחרי שחזרתי מחו״ל,
התעוררתי מחלום,
טוב אני לא יודע מה איתכם,
אבל לפני כמה שבועות,
כשבוע אחרי שחזרתי מחו״ל,
התעוררתי מחלום,
לא יודע למה אבל בזמן האחרון אני מתעורר כל בוקר [ואני עוד מפרגן כשאני אומר “בוקר”] ב-02:30.
אז בהתחלה חשבתי לעצמי- עדי ביטי. אבל לא, שמתי כבר פתק בכותול.
אז חשבתי מה עוד זה יכול להיות. עכשיו מילא אם זה כי יום לפני זה הלכתי למרפסת בעודי שר Que Sera Sera ורגלי נפלה דרך הרצפה כי טרמיטים אכלו אותה ואחרי הדיאגנוזה אני לא מצליח להירדם כי אני שומע אותם כל הזמן מנשנשים ולועסים ובולעים.
אך לא ולא! אין שום טרמיטים. נד ראשו! אין שום כרסום. סתם ככה, כל לילה מחליט להתעורר.
לא יודע למה זה קורה,
אבל תמיד בתקופה הזו שיש מחסור ארצי בחמאה [וזה קורה כבר כמה שנים ברצף, או לפחות, אני זוכר את זה כבר כמה שנים ברצף], ממש ממש בא לי להכין דברים עם חמאה.
לא שביומיום אני לא אופה עם חמאה, אבל פתאום בתקופות האלה מתחשק לי לאכול משהו חמאתי מנחם ומחמם [את הנשמה אם לא שום דבר אחר]; קרואסונים, עוגות שמרים, עוגות חמאה. או סתם פרעצל עם חמאה מלוחה.
הפעם הראשונה שקראתי על Merveilleux [מָארְבֵיוֹ] היה בפוסט של מר לייבוביץ, שמספר על איזו חנות בפריז [שיש לה כמה סניפים] ושמה Aux Merveilleux de Fred, שמוכרת רק דבר אחד: עוגות קטנות המורכבות מבסיסי מרנג במילוי וציפוי קצפת.
הריצו קדימה כמה שנים, אני ומאיה נמצאים בפריז ביום אפרורי ו, אממ, גשמומי, ובדרך למלון מחנות התבלינים עם השם המעניין Izraël אנחנו קולטים מעבר לכביש סניף של אותו מר פרד!