וואי אתם יודעים מה הכי מלחיץ בעולם?
יונים בהיסטריה.
כי לפני כמה זמן, קמתי לי בבוקר סופ”ש חמים ונעים.
התאמנתי, התקלחתי, ושמתי את המגבת לייבוש במרפסת.
הלכתי לאכול, ובעודי חוזר- מה אני רואה, מתהלכת במרפסת עם חזה בולט כאילו היא רס”ר משמעת במחנה טירונות??
יונה!
חיה קנטרנית.
אתם יודעים מה בא לי לקינוח החג?
עוגת תפוחים. בחושה, קלילה, זריזה.
וזה לא משהו שנאמר בקלות פה כי עוגות בחושות בעיניי צריכות להיות שוות את זה כי הן הרבה פעמים יותר משעממות מכפכף גומי, וזה הרבה פעמים מתורץ בקלות וזריזות ההכנה שלהן.
אך לא ולא! אז מה אם זה רק לערבב חומרים רטובים ויבשים. החיים קצרים מדי בשביל שהארוחות שלנו, שהן לכשעצמן פריבילגיה שלהרבה אנשים בעולם אין, לא תקבלנה לפחות 790 נקודות;
כמה אירוני שאני כותב את הפוסט הזה כמה שעות אחרי טיפול שורש?
לא אירוני בכלללללל.
כמעט קראו לזה רוני מרוב שזה אי-רוני.
אבל אל תדאגו, צד אחד של הפה עדיין מתפקד. בינתיים.
לפני כמה שבועות, קמתי איזה יום אחד עם גב כואב, שזה ממש ממש לא נדיר אצל קונדיטורים, אבל זה לא איזור מועד לפורענות אצלי, אז זה היה קצת חשוד.
אבל נו מילא, מי מתייחס לזה בכלל כשקמים לפנות [!] בוקר. רוב האנרגיה מושקעת בלהוריד את הרגליים לרצפה ולהיגרר בצעדים הראשונים אל עבר הקומקום. אז התעלמתי מהכאב והנחתי שזה יעבור במהלך היום, או בלילה, בשינה.
למחרת קמתי, עם אותו כאב.
פלזיר אינטנס [Plaisir Intense] היא האחות הקטנה והכהה של הפלזיר סוכרה [Plaisir Sucré] של פיירוש.
בעצם, לא. דרך טובה יותר לתאר את האינטנס היא כרמיקס לסוכרה, אבל רמיקס מושקע ושונה מהמקור. מן הסתם, יש דמיון למקור, אבל הוא ישות נפרדת ומהממת בפני עצמה.
אז מה ההבדל בין השתיים?
אם בפלזיר סוכרה, ההתמקדות הייתה בנפלאות שוקולד החלב, הרי שבאינטנס, הפוקוס הוא עליי על שוקולד מריר.
