הנה אנלוגיה נחמדה:
נכון תותים אין כל השנה? ונכון כשמגיעה העונה שלהם אנו רוקדים וקופצים בתופים ובמחולות ומכינים טארט תותים או עוגות גבינה תותיות ומתמוגגים מאושר כי שווה לחכות להם, לתותים?
הנה אנלוגיה נחמדה:
נכון תותים אין כל השנה? ונכון כשמגיעה העונה שלהם אנו רוקדים וקופצים בתופים ובמחולות ומכינים טארט תותים או עוגות גבינה תותיות ומתמוגגים מאושר כי שווה לחכות להם, לתותים?
אוי, איך אני אוהב תותים.
נראה לי שכל פעם שאני מכין משהו עם תותים [היי מאפה תותים זריז] אני מהלל ומפאר ומשבח את היותם בחיי, או בעונתם [היי עוגת גבינה תותים ושוקולד לבן], אז עוד כשזה בשילוב הנוסטלגי של תותים וקרם, זה בכלל מצריך שיר הודיה שלם. אולי גם ריקוד גשם קצר. וראיתם? ירד גשם היום. או אתמול. או מתישהו. תלוי מתי אתם קוראים את זה.
מאז שגבינת הפילדלפיה חזרה לחיי, אני רק מחפש תירוצים להכין עוגות גבינה.
כאילו, לא שצריך תירוצים חוץ מ-“היי, תראו, יש חמצן באוויר” בשביל להכין עוגות גבינה, אבל זה תמיד נחמד שהיקום [או הסוּפֶּר] רומז לך מה לאפות, בייחוד כשהתותים עדיין בעונתם המהוללת. האמת שאני גם מנסה להשתמש בתותים בכל דבר, אז נראה לאן אגיע השנה עד סוף העונה שלהם..
איזה כיף שיש תותים! הם כאלה חמודים ומתוקים.
בייחוד עכשיו, אחרי הגשמים, הם ממש עסיסיים וממש ממש “תותיים” כאלה. כי כאילו בזמן האחרון, זאת אומרת בשנים האחרונות, לפעמים התותים היו קצת.. חמוצים כאלה, ואנמיים. חסרי טעם. ותמיד אני קונה אותם כי הם כאלה אדומים ומבריקים ושמנמנים ויפים, ואז אני נוגס בהם, נגיסה חמוצה וקשה, ונזכר למה כל שנה אני מתאכזב מהם מחדש.