לפני כמה שבועות, קמתי איזה יום אחד עם גב כואב, שזה ממש ממש לא נדיר אצל קונדיטורים, אבל זה לא איזור מועד לפורענות אצלי, אז זה היה קצת חשוד.
אבל נו מילא, מי מתייחס לזה בכלל כשקמים לפנות [!] בוקר. רוב האנרגיה מושקעת בלהוריד את הרגליים לרצפה ולהיגרר בצעדים הראשונים אל עבר הקומקום. אז התעלמתי מהכאב והנחתי שזה יעבור במהלך היום, או בלילה, בשינה.
למחרת קמתי, עם אותו כאב.
אוקיי הזמן קצר והמלאכה מרובה והגב תפוס כבר 4 ימים, אז הפעם בגזרת המתכונים מ-5 מרכיבים: עוגת פאדג’ שוקולד הורסת מהממת מאלחשת שוברת עוקצת נושכת וכו’.
אז מה צריך? חמאה, סוכר, ביצים, קמח ומן הסתם, שוקולד.
נכון סיפרתי לכם בעבר שכל פעם שאני חוזר מפריז, אני מרגיש דחף פתאומי עז לשחזר בבית איזשהו קינוח שאכלתי שם? אז הפעם זו עוגה די חדשה של פיירוש כפרוני, בשם Ultime.
[למען האמת כבר ניסיתי לשחזר אותה עוד לפני שטסתי לפריז, אבל זה היה דיזסטר].
בכל אופן, לפני כמה זמן ראיתי איזה סרטון ביוטיוב שבו שואלים את גבירתנו ומורתנו נייג’לה: שוקולד או וניל? וחוץ מזה שהיא ענתה את התשובה האולטימטיבית [“I really don’t want to reject vanilla.. But I can’t let you take away chocolate”, שזה משפט שגובל במטאפילוסופיה מבחינתי], היא אמרה שבעצם, שוקולד ווניל הולכים ממש טוב ביחד.
וזה מה שפיירוש רצה לעשות-
והפעם בגזרת הקלאסיקה: עוגת מלכת שבא!
כמו עוגת האופרה, מלכת שבא היא גם עוגה צרפתית קלאסית, אך זו חדרה לפנתאון האמריקאי [ואז העולמי] בזכות ג’וליה צ’יילד, שהציגה אותה באחת מתוכניות הבישול האמריקאיות הראשונות, The French Chef.
עוגת אופרה היא עוגת שכבות בטעמי קפה ושוקולד, והיא אחת העוגות הקלאסיות בפטיסרי הצרפתי.
וכמו כל קלאסיקה ו/או טלנובלה, יש גם מחלוקת לגבי מי כתר ההמצאה- מצד אחד Dalloyau ומצד שני Lenôtre, אך בזמן האחרון נראה שההסכמה הכללית נוטה לכיוון Dalloyau, שם גם לייבוביץ ממליץ לטעום אותה.
לא נראה לי שיש בית ספר לקונדיטוריה שלא מלמד איך להכין עוגת אופרה [או איזושהי וריאציה שדומה לה], והיא מורכבת משכבות של עוגת [ספוג] שקדים [שנקרא ז’קונד], קרם קפה, גנאש, ולבסוף- זיגוג שוקולד.
