וואי אתם יודעים, לרגע קט בפסח, חשבתי שהקיץ הגיע!
כאילו, אני יודע שטכנית זה אביב [וגם זה רק בתיאוריה], אבל היה איזה יום אחד שהתעוררתי בבוקר. ולא. היה. קר. איזה כיף! זה אומר שלא צריך לזחול מהמיטה החוצה כדי להפשיר בהדרגה, ולא צריך להתכרבל עם הקפה בשביל להתחמם, ולא צריך לפחד שהמים הקרים בברז ישברו את האצבעות.
אוקיי, אוקיי, אפשר להירגע!
רקדניות קטנות חזרה לעוד עונה ואבי-לי לוחמנית מתמיד. ורזה מתמיד, אז אולי היא גם רעבה מתמיד, מה שיסביר למה היא לוחמנית מתמיד. בכל אופן, הדרמה ממשיכה והאימהות פשוט לא מפסיקות לספק טראש מרהיב, בייחוד כשבאות בנות חדשות לסטודיו ובריתות חדשות נכרתות. אין, אין על הסדרה הזו.
טוב, אני לא יודע אם אתם מכירים את הסדרה Dance moms [שמשום מה החליטו לתרגום בעברית ל-“רקדניות קטנות”] אבל תקשיבו; זו הסדרה הכי טובה בטלוויזיה.
זה בעיקרון מראה את חייהן של רקדניות קטנות בחוג לריקוד [רק שכל החיים שלהן זה ריקוד], תוך שהן משתתפות בתחרויות שונות, עד שהן מגיעות לתחרות הלאומית [nationals]. ואז נגמרת העונה. אבל האמת היא שזה יותר על האימהות התככניות, הקנאיות, הרדודות, הדורסניות והפסיכוטיות שלהן [למעט אחת שקצת שפויה יותר מהשאר], שמנסות לגרום לילדה שלהן להיות המועדפת של הכוהנת הגדולה, מיס אבי-לי [למה? בשביל לקבל סולו-ים]. אבל בד”כ הן לא מצליחות לסבול אותה, אז במקום להתחנף לאבי הן צורחות עליה. אה כן, צעקות הן מוטיב מרכזי בתכנית הזו. הן רבות שם הרבה.
משבוע שעבר תכננתי להכין עוגיות חמאה פשוטות ונחמדות, שכולם אוהבים וכולם מחסלים: Melting Moments.
זה מהסוג הזה של העוגיות שיש בכל העולם, ויש לזה אינספור גרסאות: במילוי ריבה, עם זיגוג לימון, בציפוי אבקת סוכר, או אפילו בלי כלום- הן תמיד טעימות והמרקם המיוחד שלהן כובש את כולם: העוגיה נראית ומרגישה קריספית כשנוגעים בה מבחוץ, אבל כשנותנים בה ביס, העוגיה נמסה בפה בחגיגה חמאתית ועשירה.
אוי ויי. בשבוע שעבר נגמר אמריקן איידול.
איך אני אמור למלא את הזמן הפנוי והריקני שלי עכשיו?? מילא אם היה לי את רוקדים עם כוכבים [go kellie & derek!] אבל גם זה עומד להיגמר!! אבוי. זה כאילו אתה הולך לישון [בשבועות], וכשאתה קם- כולם נמצאים בקריביים. חוץ ממך. והם לקחו את כל הבטריות. כולל הבטריה הקטנה הזו שיש בשלט/מפתח של האוטו, כך שבשביל להכנס לאוטו צריך לפרק את המכסה [?] של המפתח ולחלץ ממנה את המפתח הנורמלי. רק שאתה -לא- יודע איך עושים את זה. אז אתה מנסה ומנסה, וכשאתה מצליח להכנס לאוטו אתה לא מבין לאן המפתח הזה יכול להכנס. המקום הנורמלי שהמפתח נכנס אליו חסום!!! ואז אתה רואה שיש מין צ’ופצ’יק כזה שמתפרק — טוב לא משנה. בקיצור, לוקח לך איזה 8 דקות להתניע את האוטו, ועד אז אתה כבר שוכח לאן רצית לנסוע, ואתה מיואש ותשוש ורוצה הבייתה. אבל, אההה, הממ. I digress.
