אני לא אוהב שוקולד ותפוז.
זה מה שאמרתי לעצמי, בכל פעם שראיתי את תמונת השער בספר הקינוחים של פייר הרמה ודורי גרינספן. עוגת מוס שוקולד ולימון? אין מצב ששוקולד הולך טוב עם לימון. הוא בקושי הולך טוב עם תפוז. אז עם טעם שהוא יותר אסרטיבי? אין מ-צ-ב.
יאבה.
לפני חודש בערך, שמעתי ברדיו, בתוכנית ‘מנהרת הזמן’, שזו תוכנית שמשמיעה בדרך כלל שירים כמו The winner takes it all, או Holding out for a hero, את Can’t get you out of my head של המלכה מינוג. אתם קולטים?
[עריכה 26/03/2018: את הפוסט הזה פרסמתי לפני 3 שנים. לפני כמה שבועות, מצאתי תמונות של הדרך הקלאסית לקישוט העוגה, והתאהבתי- במקום המראה המזוגג למחצה, העוגה מכוסה לחלוטין בגנאש, והחלק העליון חרוץ באיקסים, כשבצדדים יש אגוזי לוז מולבנים.
אז את התמונות המקוריות בפוסט מלפני 3 שנים השארתי, אבל הוספתי כאן למעלה גם את התמונות העדכניות, שמדגימות את הגימור הקלאסי לעוגה. כמו כן הוספתי עדכון קטנצ’יק למתכון עצמו לכל מי שמעוניין לקשט באותו אופן. וכעת, לפוסט המקורי:]
אוי איזה שבוע כיפי!
שבוע שעבר קצת הרגשתי חלושעס. יום ראשון בכלל לא ידעתי אם יש טעם לחיים [כי הייתי מצונן אז חוש הטעם שלי שבת] אבל לאט לאט השבוע נהיה יותר ויותר נחמד- אולי כי לקחתי כ”כ הרבה כדורים אז הייתי לגמרי היי- אבל גם בלי קשר; נניח, מאריה הופיעה אצל ג’יימס קורדן והייתה מהממת כהרגלה. זה כבר סיבה לשמוח.
אוקיי, אוקיי, אפשר להירגע!
רקדניות קטנות חזרה לעוד עונה ואבי-לי לוחמנית מתמיד. ורזה מתמיד, אז אולי היא גם רעבה מתמיד, מה שיסביר למה היא לוחמנית מתמיד. בכל אופן, הדרמה ממשיכה והאימהות פשוט לא מפסיקות לספק טראש מרהיב, בייחוד כשבאות בנות חדשות לסטודיו ובריתות חדשות נכרתות. אין, אין על הסדרה הזו.
אם יש משהו שמבעית אותי בפסח, חוץ מהחרוסת שבד”כ מכילה גם תמרים [יאבה], גם אגוזי מלך [אבוי] וגם יין אדום […], זה עוגיות לפסח.
עוגיות קוקוס? עוגיות בוטנים? בעע. וואי, זה מצחיק כמה עוגיות בוטנים ממש לא דומות לעוגיות חמאת בוטנים, שהן הנס הכי גדול בערך שידע עם ישראל מאז ש-breathe של קיילי הגיע למקום הראשון בארץ [ובצדק].