אם אתם מסתכלים קצת על הויטרינות של הקונדיטוריות בארץ [שאם נהיה קטנוניים הן מצרך נדיר, אבל נו מילא], תוכלו לזהות 2 סוגים של עוגת גבינה: אפויה וקרה.
שהן כמעט תמיד הנושא של המשפט השני אחרי שמתחילים לדבר על עוגת גבינה.
אבל, בין האפויה עם הקרום השחום לקרה הצחורה והמוסית, בין הפירורים והשטרויזל והפתי-בר, תוכלו למצוא לפעמים גם עוגה בלונדינית, קרמית, חלקה ועדינה שיש בה מרכיב אחד חשאי ובכלל לא אקזוטי:
תגידו, דיברנו כבר על ההנאות הקטנות של החיים?
כי אני זוכר שקצת הזכרתי את זה מתישהו. בהתחלה חשבתי שזה בפוסט הלרלור “שחורדיניז“, אבל אולי טעיתי. אניוואי, לפני כמה זמן החלטתי ליהנות מכל דבר קטן שיכול לשמח אותי.
זה יכול להיות, למשל, שצריך לשקול 74 גרם חמאה ויש לי בדיוקקקקק 74 גרם בחבילה הפתוחה. או שאין אף אחד בתחנת דלק ואז אני יכול לבחור איזו עמדה שאני רוצה מבלי להסתובב על צירי כמו ספה בחדר מדרגות. או שהחלטתי לא לשטוף את האוטו כי אמרו שלמחרת יהיה אובך, ולא רק שהיה אובך והחזאים/ות צדקו, אלא שגם אחרי זה היה גשם פעמיים, אז אחד אכן המיט את ג’יפתו על האוטו, אבל זה שאחריו ניקה אותו לגמרי! הידד.
לאט לאט, מבלי לשים לב, עמוד הפייסבוק של הבלוג הגיע ל-10,000 לייקים.
אני לא אמלמל פה ללא הרף עד שיכרון חושים ו/או שיתחיל הפרק של רקדניות קטנות, אבל יש דבר אחד חשוב שאני רוצה להגיד:
תודה.
אתם יודעים, אחד הדברים הכי מספקים בעולם, אחרי לגלות שיש עונה חדשה של עקרות בית אמיתיות מניו ג’רזי [מוזר שהן תמיד צצות בעוגות גבינה], זה לדחוף שוקולד לקינוחים.
עוגיות? עוגות? פצפוצים? גנאש? לא משנה לאן ולא משנה איך, כמעט תמיד, שוקולד משפר הכל. אז זה רק טבעי לשדך שוקולד לעוגת גבינה, לא? ובייחוד כשזה כזה קל!:
טוב תראו; תכננתי לפרסם מתכון של עוגת גבינה אפויה כבר הרבה זמן.
אבל מאז שפספסתי את הפרק של Dancing with the stars שבו אבי-לי-מילר [מעוגיות השוקוצ’יפס!] הייתה שופטת אורחת וכולם התעלמו ממנה ולא התייחסו לביקורת שלה ובקושי הבינו מה שהיא אומרת בכללי, כל השגרה היומיומית שלי התבלגנה, ולא רק כי פחדתי להכנס לאינטרנט כי בכל מקום, כולל אינסטגרם, יש ספוילרים, אלא כי זה גרר ועיכב את כל שאר עוגות הגבינה שרציתי להכין ולשתף איתכם.
