כמה אירוני שאני כותב את הפוסט הזה כמה שעות אחרי טיפול שורש?
לא אירוני בכלללללל.
כמעט קראו לזה רוני מרוב שזה אי-רוני.
אבל אל תדאגו, צד אחד של הפה עדיין מתפקד. בינתיים.
כמה אירוני שאני כותב את הפוסט הזה כמה שעות אחרי טיפול שורש?
לא אירוני בכלללללל.
כמעט קראו לזה רוני מרוב שזה אי-רוני.
אבל אל תדאגו, צד אחד של הפה עדיין מתפקד. בינתיים.
תמיד אני אומר שאחרי חופש צריך חופש,
וזה כי בד”כ, בכל פעם שיש חופש אז יש מלא תוכניות ואז אתה בעצם יותר עייף בחופש הזה מאשר בשגרה הרגילה,
אז צריך חופש מהחופש כדי באמת לנוח בבטלה טוטאלית [חלום חיי] ולצבור אנרגיה לשגרה שמאיימת להגיע.
האמת היא, שזה קצת יותר ספציפי מאשר סתם עוגיות חמאה צרפתיות.
כי אלו עוגיות חמאה מחבל ברטאן, איזור בצרפת שידוע בחמאה המלוחה המהממת שלו, וכתוצאה מכך תוצרי המגדנאות שלה מאלחשי חושים: ממאפים כרוכים [כמו קואין אמאן], דרך עוגות בחושות [כמו עוגת הברטון] וכלה בקרפים [מתוקים ומלוחים, כשאת האחרון הם בד”כ מכינים מקמח כוסמת!]. איפשהו באמצע יש גם עוגיות חמאה.
אתם יודעים, הייתה תקופה בחיים שלי שהייתי מה זה morning person.
לא ברור לי איך זה קרה. כי אני זוכר בפירוט מבעית שנגיד בתיכון, בלילה הייתי מרוכז יותר, רגוע יותר, לומד יותר טוב, ועירני יותר, איכשהו. וזה מפתיע, כי הייתי ער כל היום לפני זה. פעם לא הייתי ישן שנ”צ!
היום אני חולם על שנ”צ עוד מהלילה לפני.
והפעם בתוכנית “איפה היית כל חיי”: עוגיות האוריאו של בושון.
הכל התחיל לפני כמה שנים, כשקניתי את הספר שלהם [הייתי באובססיית עוגיות באותה תקופה], ועוגיות ה-TKO [שהן קיצור ל-Thomas Keller Oreos] לקחו מקום ראשון בתחרות הדמיונית בראש שלי של העוגיות מהספר שלהם, אבל מה זה מקום ראשון, זה כאילו מקום שני היה כ”כ מאחורה שהוא היה נראה כמו קריירת השירה של לינדזי לוהן. שזה אולי היה נחמד בזמנו [גילוי נאות: יש לי את האלבום שלה איפשהו], אבל מי באמת זוכר. האמת שזה לא דמיוני לגמרי, כי גם כל החברים/ות הקונדיטורים/ות שלי מאוד התלהבו מהן ואמרו שהן שוס עם קפיטל ש’.