טוב, אז אתם רוצים לחם דגנים? קיבלתם!
מתחילים בפתיתי הדגנים. משרים אותם במים רותחים ונותנים לתערובת להתקרר.
טוב, אז אתם רוצים לחם דגנים? קיבלתם!
מתחילים בפתיתי הדגנים. משרים אותם במים רותחים ונותנים לתערובת להתקרר.
יום אחד בשנה שעברה, סיימתי יום לימודים ארוך באוניברסיטה, ובדרך הבייתה עברתי בעזריאלי. ראיתי בחנות ספרים את הספר של מיכל אנסקי, “אוכל מהבית”. “יווו”, חשבתי לעצמי, “לא ידעתי שיש לה ספר! הוא חדש? איך לא קראתי עליו באינטרנט עדיין? וואי מעניין איזה מתכונים יש שם. מעניין איך היא מבשלת. מעניין איך היא כותבת. יוו מעניין אם יש לה גם קינוחים! ועוגיות! ו-” ואז נזכרתי שאני לא צריך לתהות אנדלסלי כי הספר מול העיניים שלי.
אז דפדפתי בספר ואחרי שתי שניות ראיתי מתכון ללחם מלא 100% חיטה מלאה. וזה מתכון נורא מעניין כי קשה לעשות לחם מ-100% קמח מלא, כי הוא יוצא כבד ודחוס וקשה ויבש כזה. אז התלהבתי והתחלתי לקרוא את המתכון, וכמובן שבדיוק באותו רגע קיבלתי טלפון. ואתם מכירים את זה שלפעמים אתם עושים משהו [נניח מעלעלים בספר] בזמן שאתם מדברים בטלפון, ואז כל תשומת הלב שלכם הולכת לטלפון, ואז אתם קצת לא מודעים לפעולות הפיזיות שאתם עושים [נניח לעלעל בספר] ואז ואז, אממ, אתם מסיימים לדבר בטלפון ואתם קולטים שאין לכם מושג מה קרה עכשיו ואיך לעזאזל הגעתם לחנות בצד השני של הקניון?
אתם יודעים, תמיד הסתקרנתי לגבי לחם שחור. למה הוא שחור? איך הוא שחור? האמת שהוא לא שחור, הוא חום כזה, אבל זה לא משנה באמת. כשהייתי קטן עוד היינו בטוחים שכל דבר שחור הוא יותר בריא [איך הוא מרזה, אחרת?], אז התייחסנו גם ללחם השחור האחיד כבריא יותר, וגם לסוכר החום [היי, למה לא קוראים לזה סוכר שחור?], וגם לשקיות החומות ול-m&m החומים. סתם לא, לא היו שקיות חומות כשהייתי קטן. מעניין למה. טוב בעצם תמיד במאפיות היו שקיות חומות אז בעצם התכוונתי שלא היו שקיות חומות בסופרים ובמכולות. לא, בעצם גם בסופר היה, כי אם נגיד הלכתם לקנות איזה רוגלך/בורקס פיצה בסופר אז גם היו מביאים שקיות חומות כאלה! אז בעצם מה שהתכוונתי זה שלא היו שקיות חומות קטנות– אוך, לא משנה.