אתם יודעים מה אני ממש ממש אוהב?
שוקולד.
כמה אתם מופתעים מ-“1” עד “אוי, יש עוד וריאנט לקורונה”?
אומגה.
אתם יודעים מה אני ממש ממש אוהב?
שוקולד.
כמה אתם מופתעים מ-“1” עד “אוי, יש עוד וריאנט לקורונה”?
אומגה.
לא יודע למה אבל בזמן האחרון אני מתעורר כל בוקר [ואני עוד מפרגן כשאני אומר “בוקר”] ב-02:30.
אז בהתחלה חשבתי לעצמי- עדי ביטי. אבל לא, שמתי כבר פתק בכותול.
אז חשבתי מה עוד זה יכול להיות. עכשיו מילא אם זה כי יום לפני זה הלכתי למרפסת בעודי שר Que Sera Sera ורגלי נפלה דרך הרצפה כי טרמיטים אכלו אותה ואחרי הדיאגנוזה אני לא מצליח להירדם כי אני שומע אותם כל הזמן מנשנשים ולועסים ובולעים.
אך לא ולא! אין שום טרמיטים. נד ראשו! אין שום כרסום. סתם ככה, כל לילה מחליט להתעורר.
פסח אולי נגמר, אבל יש עוד סדר אחד קטן לעשות:
בראוניז, או בלונדיז?
הרבה אנשים מתבלבלים בין המושגים ומערבבים שמחה בשמחה אחרת, אבל זו, בתכל’ס, ההבחנה:
טוב אני חייב לציין שיש לי אובססיה קלה-בינונית לקרמל כרגע, ואתם הולכים לראות קצת הרבה מזה בקרוב. אבל לא איכפת לכם, נכון?
אל תדאגו, זה יהיה טעים. וענברי. וקראנצ’י וצ’ואי ומתוק ומלוח. ואפילו לא קשה לנקות אם תרתיחו מים בסיר שהקרמל היה בו. למרות שאם אתם אוהבים לקרצף סירים [I don’t judge] אתם לא חייבים לעשות את זה. אבל אני נגיד מעדיף לבזבז לנצל את הזמן שלי בלצפות, שוב, בג’סיקה סימפסון מסרבת לאכול buffalo wings כי “I don’t eat buffalo“. -אנחת רווחה-.
שחורדיניז! או: מה קורה כשבראוניז פוגשים בצק עוגיות.
אבל קודם: עשרה דברים שלא ידעתם עליי! מכירים את זה? זה מעין משחק כזה, שהדר מהבלוג עם השם המגניב בוא’נה פטיט [אה, ולפני שאשכח: אלינור, אני מעביר את השרביט אלייך! וגם אלייך, דניאלה!] העבירה אליי, שמתרוצץ בין בלוגים, שבו כל בלוג מספר 10 עובדות או מעשיות שיכולות לעניין אתכם. כאילו, נראה לי שבעיקרון רמת העניין לא חייבת להיות גבוהה במיוחד, אבל נראה לי שזה יהיה נחמד אם לא תנמנמו כבר במספר 2, ומה יותר מעניין מהשאלות הקצרות והרדודות הללו בסוף הראיונות, א-לה “סטודיו למשחק”? שום דבר בעולם. חוץ מ-How to get away with murder. בינתיים.