עוגיות שוקולד בקטנה

אם אתם קצת מכירים אותי, אתם יודעים שאני מסוג האנשים שמחפש סימנים.

סימנים שבד”כ רמוזים, חבויים, צפונים, אבל האמת היא שבד”כ אני לא מגלה אותם אלא רק אחרי שהם מתעלים את האלכסיס הפנימית שלהם ונותנים לי שתי שטוזות פליק פלאק.

וגם אם לפעמים כלומר לרוב אני מגלה את הסימנים רק בדיעבד, זה כמעט תמיד קורה אחרי שהלכתי בכל מקרה לכיוון שהם סימנו לי, מה שמשמח אותי כי גם אם אני מפספס אותם- אז בכל מקרה יש אצבע, מחודדת ציפורניים כמובן, שנותנת לי נאדג’ קטן לכיוון הנכון.

כי אני באמת מאמין שמה שצריך לקרות- קורה.

ככה עם הפוסט הזה.

להמשיך לקרוא

עוגת תפוחים וקינמון עם קראנץ’ אגוזים

אתם יודעים מה בא לי לקינוח החג?

עוגת תפוחים. בחושה, קלילה, זריזה.

וזה לא משהו שנאמר בקלות פה כי עוגות בחושות בעיניי צריכות להיות שוות את זה כי הן הרבה פעמים יותר משעממות מכפכף גומי, וזה הרבה פעמים מתורץ בקלות וזריזות ההכנה שלהן.

אך לא ולא! אז מה אם זה רק לערבב חומרים רטובים ויבשים. החיים קצרים מדי בשביל שהארוחות שלנו, שהן לכשעצמן פריבילגיה שלהרבה אנשים בעולם אין, לא תקבלנה לפחות 790 נקודות;

להמשיך לקרוא

בלונדיז אגוזי לוז ושוקולד חלב

לא יודע למה אבל בזמן האחרון אני מתעורר כל בוקר [ואני עוד מפרגן כשאני אומר “בוקר”] ב-02:30.

אז בהתחלה חשבתי לעצמי- עדי ביטי. אבל לא, שמתי כבר פתק בכותול.

אז חשבתי מה עוד זה יכול להיות. עכשיו מילא אם זה כי יום לפני זה הלכתי למרפסת בעודי שר Que Sera Sera ורגלי נפלה דרך הרצפה כי טרמיטים אכלו אותה ואחרי הדיאגנוזה אני לא מצליח להירדם כי אני שומע אותם כל הזמן מנשנשים ולועסים ובולעים.

אך לא ולא! אין שום טרמיטים. נד ראשו! אין שום כרסום. סתם ככה, כל לילה מחליט להתעורר.

להמשיך לקרוא

ריבועי וולקנו שוקו אספרסו

טוב יאבההההההה אתם לא מבינים מה קרה לי עכשיו.

אז אני שוכב לי במיטה, מנסה בכל מאודי להכנס לתרדמת סוכר של אחר הצהריים,

מנסה מנסה,

ולא מצליח!

עכשיו זה הזוי כי אני בד”כ צריך להגיד תודה אם אני בכלל מגיע למיטה לשנ”צ היומי; בד”כ הוא תוקף הרבה לפני שאני מגיע לחדר השינה. בסלון, במרפסת, במטבח. בשירותים. כל מצב שהוא לא אנכי הוא סכנת שנ[פ]צות.

להמשיך לקרוא