מכירים פופ-טארטס?
זה מעין שתי שכבות דקות של בצק-פריך-ביסקוויט-י ותעשייתי, שמחביאות שכבה דקה של מלית בפנים, כשמלמעלה יש בד”כ זיגוג פשוט ותמים כזה. נשמע חמוד, לא? וול, תדמיינו את הריבה הכי זולה וסכרינית שאתם יכולים לדמיין עם הציפוי הכי פושטי שיכול להיות + מרגרינה ו/או דברים אמריקאים גרועים יותר. עכשיו תתנו ביס דמיוני ותתנו לזה ציון בין 1 ל-10. אמור לצאת לכם 2 בערך.
אבל! אם אתם מכניסים את זה לטוסטר, ומחממים את זה מספיק זמן- הציון יעלה ב…אחד, אולי. וגם זה כי הסוכר הספיק להתקרמל קצת, וקרמל זה גוט.
אוי ויי. בשבוע שעבר נגמר אמריקן איידול.
איך אני אמור למלא את הזמן הפנוי והריקני שלי עכשיו?? מילא אם היה לי את רוקדים עם כוכבים [go kellie & derek!] אבל גם זה עומד להיגמר!! אבוי. זה כאילו אתה הולך לישון [בשבועות], וכשאתה קם- כולם נמצאים בקריביים. חוץ ממך. והם לקחו את כל הבטריות. כולל הבטריה הקטנה הזו שיש בשלט/מפתח של האוטו, כך שבשביל להכנס לאוטו צריך לפרק את המכסה [?] של המפתח ולחלץ ממנה את המפתח הנורמלי. רק שאתה -לא- יודע איך עושים את זה. אז אתה מנסה ומנסה, וכשאתה מצליח להכנס לאוטו אתה לא מבין לאן המפתח הזה יכול להכנס. המקום הנורמלי שהמפתח נכנס אליו חסום!!! ואז אתה רואה שיש מין צ’ופצ’יק כזה שמתפרק — טוב לא משנה. בקיצור, לוקח לך איזה 8 דקות להתניע את האוטו, ועד אז אתה כבר שוכח לאן רצית לנסוע, ואתה מיואש ותשוש ורוצה הבייתה. אבל, אההה, הממ. I digress.
שבוע שעבר הגשתי את הסמינר שלי לסמסטר א’! אוי, זה היה מתיש. כאילו, זה לא שלא היה לי זמן, או שהיו לי מלא עבודות נוספות לכתוב; זה היה ממש בסדר אילולא רציתי כל הזמן גלידה. ובראוניז. אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל שבוע שעבר היה השבוע הנוראי הזה של החום הגיהנום-י, שאול-י, שמישהו-יביא-לי-מזגן-נייד-כי-אני-shvitzing-like-a-meshuggeneh. ואז, הרצון לגלידה התנגש עם הרצון לכתוב את העבודה, מה שהוביל לכך שישנתי אולי שעתיים וחצי. ואז! היה… משהו. האמת שאני לא זוכר מה גרם לכך שחוסר השינה שלי יימשך שבוע, אבל זה קרה, ואתמול, סוף כל סוף, מאריה שחררה את השיר החדש שלה הצלחתי להשלים את שעות השינה שלי!
מה שאומר שעכשיו יש לי מספיק אנרגיה להכין בראוניז.