אוזני ההמן האולטימטיביות בשבילי הן אותן אוזני המן שוקולד שאני זוכר מפעם: פריכות, זהובות, עם מלית שוקולד קרמית, ומפודרות באבקת סוכר,רק בשביל לקשט ולא מעבר לזה.
אבל מה, הזיכרון שלנו קצת יכול לתעתע. כי לפעמים מה שאני חושב שאני זוכר כשאני מדמיין את אוזני ההמן ההן, הוא למעשה לא יותר מאשר סתם פנטסטיקציה [?] של אותה מציאות עגומה, קשה, יבשה ומרגרינית. איך אומרת מאריה? “It’s so deep in my daydreams, but it’s just a sweet sweet fantasy”. אבל די. הגיע הזמן לממש את הפנטזיה הזו.
מכירים את מילק בר?
אני שמעתי עליהם לראשונה איפה שאני מקבל את כל האינפורמציה האקטואלית שלי, בתוכנית של ריג’ס וקלי [המלכה.], עוד בתקופה שזו באמת הייתה התוכנית של ריג’ס וקלי. רק שבאותו פרק ספציפי ריג’ס לא היה שם, אלא אנדרסון קופר!
טוב וואו; אם זה מה שאוכלים במדינות סקנדינביה, אני עכשיו הולך לשם.
הממ בעצם, אולי אחרי שיתחמם פה קצת המזג אוויר כי לא בא לי ללכת לשום מקום עכשיו. בטח בדנמרק עכשיו יש שמש! ואור! ושמיים כחולים! ודשא ירוק! ועוגיות חמאה! האמת שגם פה יש עוגיות חמאה, ואפילו מפוצפצות! וגם השמיים מתבהרים קצת עכשיו. רגע, אמרו שיהיה גשם היום, לא?
לפעמים, הדברים הכי פשוטים יכולים לגרום למשהו נהדר להפוך לעילאי.
כמו שטיירה עושה בפרקי ה-makeovers בטופ מודל. רק שפה אני לא שם לעוגה תוספות שיער ומלבין את הגבות שלה; אני מוסיף פירורים! כי תראו, עוגת בננה היא נהדרת ומדהימה כמו שהיא. אבל בתוספת פירורים קינמוניים וקראנצ’יים, היא הופכת מ-mundane ל-munDAMN! וזה בכלל לא קשה. הנה, תראו:
לפני כמה ימים סידרתי את ארון השוקולד שלי.
כאילו זה לא ארון שלם, זה יותר כמו מדף בארון.
אבל לאט לאט חלקת השוקולד מתפשטת למדפים הסמוכים של הסירים/קופסאות/חד”פ, כי אני כל הזמן קונה עוד שוקולדים כי נניח אני רואה שוקולדים חדשים בסופר, ואז אני מתלהב מהם, וקונה כמה חבילות, אבל שוכח שבעצם כבר התלהבתי מהם לפני שבועיים וקניתי כבר אז כדי להכין מתכון חדש, אבל שכחתי מהם כי היה שוקולד קודם שקניתי שבועיים לפני השבועיים הללו ששכחתי אותו אבל אז ראיתי אותו והייתי צריך להשתמש בו.