אתם יודעים מה הייתי רוצה?
כאילו, הרבה דברים. נניח שמאריה תבוא לארץ. או שהיו מחזירים את המיני-אוריאו לסופר. אבל לענייננו: שאיזה יום אחד, הייתי קם, אפילו באמצע הלילה, ומתחיל לאפות את כל הדברים שאני רוצה. בלי הפרעות, בלי אילוצים, בלי עבודה, או שיעורים, או כביסה או פרסומות בפלאפון שמתקשרות מחסוי ומחכות שאני אגיד “הלו?” בשביל להתחיל את ההקלטה [מכירים את זה? איזה הזוי זה] [וקצת קריפי].
טוב, אז אתם רוצים לחם דגנים? קיבלתם!
מתחילים בפתיתי הדגנים. משרים אותם במים רותחים ונותנים לתערובת להתקרר.
שחורדיניז! או: מה קורה כשבראוניז פוגשים בצק עוגיות.
אבל קודם: עשרה דברים שלא ידעתם עליי! מכירים את זה? זה מעין משחק כזה, שהדר מהבלוג עם השם המגניב בוא’נה פטיט [אה, ולפני שאשכח: אלינור, אני מעביר את השרביט אלייך! וגם אלייך, דניאלה!] העבירה אליי, שמתרוצץ בין בלוגים, שבו כל בלוג מספר 10 עובדות או מעשיות שיכולות לעניין אתכם. כאילו, נראה לי שבעיקרון רמת העניין לא חייבת להיות גבוהה במיוחד, אבל נראה לי שזה יהיה נחמד אם לא תנמנמו כבר במספר 2, ומה יותר מעניין מהשאלות הקצרות והרדודות הללו בסוף הראיונות, א-לה “סטודיו למשחק”? שום דבר בעולם. חוץ מ-How to get away with murder. בינתיים.
אוי איזה כיף שנגמרו החגים!
כאילו, אל תבינו אותי לא נכון, חופש זה גם כיף, מוי כיף, אבל משהו בחגים הרצופים והצמודים והגדולים והעמוסים והמונומנטלים האלה קצת מתיש. זה כאילו צריך לקחת חופש מהחופש הזה.
נכון יש את ימי השישי האלה, שאתם באים הבייתה מוקדם בבוקר [או, אממ, מאוחר בלילה, תלוי איך אתם מסתכלים על זה], ואין לכם כוח להכין כלום?
אז אתם הולכים לישון קצת וקמים בבוקר [=12 בצהריים], ואז יש לכם קצת כוח להתהלך כמו זומבים עד הלילה, שאז, בהנחה שתנמנמו עוד קצת לכמה שעות מתישהו, שוב תהיו ערניים והמעגל יחזור על עצמו?