תאמינו לי, טארט לימון הוא לא משהו שחשבתי שיעלה לבלוג עכשיו.
לא כי אני לא אוהב קינוחים עם לימון [כי אני כן], אלא כי לא חשבתי שיש לי מה לחדש בעניין. יש הרבה מתכונים של זה ברשת, והרבה מהם מוצלחים.
ואז.
תאמינו לי, טארט לימון הוא לא משהו שחשבתי שיעלה לבלוג עכשיו.
לא כי אני לא אוהב קינוחים עם לימון [כי אני כן], אלא כי לא חשבתי שיש לי מה לחדש בעניין. יש הרבה מתכונים של זה ברשת, והרבה מהם מוצלחים.
ואז.
אממ, כבר אמרתי לכם שיש לי אובססיה קלה לקרמל כרגע, נכון?
זה התחיל בקטנה, עם בלונדיז קרמל. המשיך למשהו קצת יותר מסובך, טארט שוקולד בננה קרמל. ועכשיו מגיעה הביג מאמא, ה-Entremet. בהקשר הקונדיטורי שלנו, “אנטרמה” היא פשוט עוגת מוס מרובת שכבות ומרקמים. היא לא בהכרח מסובכת להכנה, אלא רק לוקחת קצת זמן בדיוק בגלל השכבות המרובות שאולי אפילו לא לוקח הרבה זמן להכין אותן, אבל בד”כ צריך לחכות שהן תתקררנה או תתחממנה וכו’.
לפני הרבה הרבה שנים, בתוך יער עבות,
[האמת שזה לא היה לפני הרבה הרבה שנים. זה היה בשבוע שעבר. כאילו, אני יכול להתחכם ולהגיד שזה היה לפני 0.019 שנים, ואז להתחכם ולהגיד שזה הרבה במונחים של שיעורי סטטיסטיקה אחרי ארוחת צהריים ביום גשום כשזה השיעור האחרון, ואז להמשיך להתחכם עד שתיגמר לי הסוללה.] [והאמת שזה לא היה בתוך יער זה היה ליד יער, והאמת הנוספת היא שזה גם לא היה יער זה היה גן, אבל אני יכול להתחכם ולהגיד שזה יער במונחים מדבריים (?) ולהגיד שזה “בתוך” בפרופורציות של גלקסיות (יש מילה לזה? גלקטוני? גלקטיאני? עזבו, של גלקסיה) ואני אחדול עכשיו]
אני ואפרת קבענו להיפגש! האמת שתכננו להיפגש עוד הרבה לפני זה. וה”הרבה” הזה כן בפרופורציות של גלקסיות. חודשים עברו והנה נמצא יום פנוי, או כמה שעות פנויות ביום אחד, ששנינו יכולים להיפגש!
טוב, אנשים, אני מקווה שיש לכם גרביים.
לא כי חורף עכשיו וקר [למרות שהאמת שלא ממש קר עכשיו, אבל בסופ”ש היה, אבל עכשיו אנחנו בתקופה הפוסט סופ”שיסטית, ואתמול ממש טיילתי לי איזה 45 דקות [לא רצוף, אל תגזימו] ברחוב והיה לי ממש חמים, ואתם יודעים, אפילו ביום שישי כשאמרו שתהיה סופה! וסערה! והאלי ברי עם עיניים לבנות! היה די נעים בחוץ, למעט אבק וחול וצהבהבות כללית באוויר].
ולא כי אפשר ככה לדמיין שאתה מחליק על הקרח בזמן שאתה רץ לתנור, או לכל מקום אחר בבית, למרות שזה באמת מגניב, כל עוד אתה לא נתקע בכיסא או ברגל של ספה, וזה גם בהנחה שהרצפה שלכם נקייה ויותר חשוב, יבשה, כי גרביים רטובות הן הנאה מאוד מאוד מפוקפקת.
טוב אני חייב לציין שיש לי אובססיה קלה-בינונית לקרמל כרגע, ואתם הולכים לראות קצת הרבה מזה בקרוב. אבל לא איכפת לכם, נכון?
אל תדאגו, זה יהיה טעים. וענברי. וקראנצ’י וצ’ואי ומתוק ומלוח. ואפילו לא קשה לנקות אם תרתיחו מים בסיר שהקרמל היה בו. למרות שאם אתם אוהבים לקרצף סירים [I don’t judge] אתם לא חייבים לעשות את זה. אבל אני נגיד מעדיף לבזבז לנצל את הזמן שלי בלצפות, שוב, בג’סיקה סימפסון מסרבת לאכול buffalo wings כי “I don’t eat buffalo“. -אנחת רווחה-.