ברגע שראיתי את הטארט הזה, שהוא שילוב של סופלה עם פונדנט בתוך טארט פלוס מה שטוב בעולם בערך, באינסטוש של סדריק גרולה, ידעתי שאין מצב שאני לא אכין את הטארט הזה מתישהו.
אז חיכיתי וחיכיתי למתכון. בינתיים כבר הספקתי להיות פעמיים בפריז.
עונות התחלפו, סדרות נגמרו. בנות גילמור חזרה לחיינו ומאריה הפציעה עם תוכנית תיעודית דוקומנטרית פורצת גבולות [שזה קוד לתוכנית ריאליטי]. ואני עדיין מחכה.
בוש [קיצור ל- בוש דה נואל – Bûche de Noël], הוא בייסיקלי רולדת שוקולד.
באופן מסורתי, הרולדה הזו מגולגלת עם קרם שוקולד, וגם מצופה איתו [או עם גנאש], ומקושטת כך שתיראה כמו גזע עץ- לדעתי זה נראה הכי גזעי כשהקישוט מסתיים פה, אולי עם עוד קצת אבקת סוכר מלמעלה וזהו- אבל יש אנשים שגם שמים פטריות ממרנג וציפורים מבצק סוכר וציניות אמיתיות או מרציפניות ועוד ועוד.
אתם יודעים, הייתה תקופה בחיים שלי שהייתי מה זה morning person.
לא ברור לי איך זה קרה. כי אני זוכר בפירוט מבעית שנגיד בתיכון, בלילה הייתי מרוכז יותר, רגוע יותר, לומד יותר טוב, ועירני יותר, איכשהו. וזה מפתיע, כי הייתי ער כל היום לפני זה. פעם לא הייתי ישן שנ”צ!
היום אני חולם על שנ”צ עוד מהלילה לפני.
טוב פיפל, אנחנו בצרה.
אני באיחור אסטרונומי בכל הסדרות שלי, וספויילרים אורבים בכל פינה. אתם יודעים מה זה אומר?
שאני לא יכול להכנס לשום מקום, וירטואלי או מציאותי, שיש בו סיכון סדרתי ונפשי, וזה כולל ולא מוגבל ל-פייסוש, אינסטוש, אתרי חדשות ומיילים, תוכניות מסויימות בערוץ 10, ערוץ E בשלמותו, ובהיקף גדול יותר- כל פעילות חברתית שכוללת אינטרקציה עם יצורים חיים ונושמים כל עוד הם מעורים, ולו קמעה, בתרבות פופ, או שחיי יהרסו כליל ובאופן בלתי הפיך.
כשהיינו בפריז בפעם שעברה, פספסנו את הפרזייה של סיריל ליניאק.
פרזייה [Fraisier, מהמילה הצרפתית לתות- fraise, פְרֵז], היא עוגת צרפתית קלאסית, שמורכבת באופן מסורתי משכבות ג’נואז [מעין ספוג קצת יותר עשיר], קרם פטיסייר או קרם על בסיס פטיסייר, תותים [שברוב המקרים מסודרים, חצויים, בהיקף העוגה], ושכבה דקה של מרציפן או איזשהו שכבה דקה ועיטורית מלמעלה.
