פלזיר אינטנס [Plaisir Intense] היא האחות הקטנה והכהה של הפלזיר סוכרה [Plaisir Sucré] של פיירוש.
בעצם, לא. דרך טובה יותר לתאר את האינטנס היא כרמיקס לסוכרה, אבל רמיקס מושקע ושונה מהמקור. מן הסתם, יש דמיון למקור, אבל הוא ישות נפרדת ומהממת בפני עצמה.
אז מה ההבדל בין השתיים?
אם בפלזיר סוכרה, ההתמקדות הייתה בנפלאות שוקולד החלב, הרי שבאינטנס, הפוקוס הוא עליי על שוקולד מריר.
פלזיר סוכרה [מצרפתית Plaisir Sucré, שמתורגם לאנגלית כ- Sweet Pleasure] הוא אחד הקינוחים האלמותיים של פייר הרמה [או מעתה והלאה: פיירוש], שמככבים בויטרינה שלו כדרך קבע בכל עונה וכל שנה, והוא מורכב מבסיס דקואז [סוג של מרנג], שכבת נוגט קריספית, גנאש שוקולד חלב, שנטי [קרם קצפתי] שוקולד חלב ודפים של שוקולד חלב מטומפרר:
המבנה המיוחד של הקינוח הזה, שמורכב יותר כמו קינוח מצולחת [אבל סימטרי, כיאה לפיירוש], מאשר העיצוב הסטנדרטי של קינוחים אחרים [כמו טארטים או אנטרמה-ים שנחתכים ליחידות], גם מהווה השראה [או העתקה…] להרבה קינוחים אחרים של אנשים אחרים, מפורסמים יותר או פחות. האמת, שלמעשה, העוגה [אם אפשר לקרוא לזה עוגה] הזו היא בעצם אחות קטנה [shout out לסיסוש 3> ] של עוגה אחרת של פיירוש [Cerise sur la gateau] שמורכבת מאותם טעמים, מרקמים, ושכבות. אז אפשר להגיד שהוא גם מעתיק מעצמו (:
כמו הפוסט של ה-Carrement Chocolat, גם הפוסט הזה יהיה אקסטרה מפורט, אז תתכוננו.
שנתחיל?
והפעם בגזרת הפטל והפסיכוזות שנדרשות כדי לסדר אותו בצורה טירדונית מעל שכבות של קרמים שונים:
הגרסה של סדריק גרולה! [אחרי ליניאקוש, כפרה עליו]
זה כנראה קטע צרפתי כזה.
טוב ככה זה כשאתם בחופש בקיץ אז יש לכם את כל הזמן שבעולםםםםםםם לחתוך פטלים לחצי ולמיין בסדר עולה לפי גודל ורמת בוהק כאילו זה 2002 וקוראים לכם אקסל.
אם תשאלו אותי, אז אחת הסיבות שהמתכון לעוגיות השוקולד צ’יפס הטבעוניות הוא כה פופולרי,
[מעבר לעובדה שהן קלות ומהירות ואובבייסלי, מוי טעימות (לא סתם הן ה-go to שלי)]
היא שאין בו מצרכים מיוחדים או איזוטריים או שבעיקר טבעוניים משתמשים, ואפילו לא מצרכים עם מקדם הרתעה גבוה, נפוצים כמה שיהיו.
וכך גם עוגת השוקולד הזו.
