אוקיי פיפס,
הגיע הזמן להשאיר את אותו וופל בלגי דלוח, תפל, רכרוכי ומבאס עם הקצפת הצמחית וגלידת הפרווה בטעם וניל [שכבודם במקומם מונח, אממ, איפשהו] מאחורה, וללמוד איך לעשות וופל בלגי כמו שצריך,
שטעים גם בלי כלום כי הוא הו, כה, מוש.
נכון סיפרתי לכם בעבר שכל פעם שאני חוזר מפריז, אני מרגיש דחף פתאומי עז לשחזר בבית איזשהו קינוח שאכלתי שם? אז הפעם זו עוגה די חדשה של פיירוש כפרוני, בשם Ultime.
[למען האמת כבר ניסיתי לשחזר אותה עוד לפני שטסתי לפריז, אבל זה היה דיזסטר].
בכל אופן, לפני כמה זמן ראיתי איזה סרטון ביוטיוב שבו שואלים את גבירתנו ומורתנו נייג’לה: שוקולד או וניל? וחוץ מזה שהיא ענתה את התשובה האולטימטיבית [“I really don’t want to reject vanilla.. But I can’t let you take away chocolate”, שזה משפט שגובל במטאפילוסופיה מבחינתי], היא אמרה שבעצם, שוקולד ווניל הולכים ממש טוב ביחד.
וזה מה שפיירוש רצה לעשות-
לפעמים בחיים, הזמן קצר והמלאכה ממש ממש מרובה.
כמו, למשל, אחרי שחוזרים מחופשה של שבוע וחצי בחו”ל לעבודה, ומגלים שהמזגן נסתם והמיקסר התקלקל וחסרים אנשים והמלאי ריק ושבועות מתקרב בצעדי ענקקקקקקק כאילו נעמי קמפבל עכשיו צועדת לכיווני בראנוואי ואני טיירה בנקס ואין לי מקום לברוח.
והפעם בגזרת הקלאסיקה: עוגת מלכת שבא!
כמו עוגת האופרה, מלכת שבא היא גם עוגה צרפתית קלאסית, אך זו חדרה לפנתאון האמריקאי [ואז העולמי] בזכות ג’וליה צ’יילד, שהציגה אותה באחת מתוכניות הבישול האמריקאיות הראשונות, The French Chef.
עוגת אופרה היא עוגת שכבות בטעמי קפה ושוקולד, והיא אחת העוגות הקלאסיות בפטיסרי הצרפתי.
וכמו כל קלאסיקה ו/או טלנובלה, יש גם מחלוקת לגבי מי כתר ההמצאה- מצד אחד Dalloyau ומצד שני Lenôtre, אך בזמן האחרון נראה שההסכמה הכללית נוטה לכיוון Dalloyau, שם גם לייבוביץ ממליץ לטעום אותה.
לא נראה לי שיש בית ספר לקונדיטוריה שלא מלמד איך להכין עוגת אופרה [או איזושהי וריאציה שדומה לה], והיא מורכבת משכבות של עוגת [ספוג] שקדים [שנקרא ז’קונד], קרם קפה, גנאש, ולבסוף- זיגוג שוקולד.
