וואי אתם יודעים, לרגע קט בפסח, חשבתי שהקיץ הגיע!
כאילו, אני יודע שטכנית זה אביב [וגם זה רק בתיאוריה], אבל היה איזה יום אחד שהתעוררתי בבוקר. ולא. היה. קר. איזה כיף! זה אומר שלא צריך לזחול מהמיטה החוצה כדי להפשיר בהדרגה, ולא צריך להתכרבל עם הקפה בשביל להתחמם, ולא צריך לפחד שהמים הקרים בברז ישברו את האצבעות.
[עריכה 26/03/2018: את הפוסט הזה פרסמתי לפני 3 שנים. לפני כמה שבועות, מצאתי תמונות של הדרך הקלאסית לקישוט העוגה, והתאהבתי- במקום המראה המזוגג למחצה, העוגה מכוסה לחלוטין בגנאש, והחלק העליון חרוץ באיקסים, כשבצדדים יש אגוזי לוז מולבנים.
אז את התמונות המקוריות בפוסט מלפני 3 שנים השארתי, אבל הוספתי כאן למעלה גם את התמונות העדכניות, שמדגימות את הגימור הקלאסי לעוגה. כמו כן הוספתי עדכון קטנצ’יק למתכון עצמו לכל מי שמעוניין לקשט באותו אופן. וכעת, לפוסט המקורי:]
אוי איזה שבוע כיפי!
שבוע שעבר קצת הרגשתי חלושעס. יום ראשון בכלל לא ידעתי אם יש טעם לחיים [כי הייתי מצונן אז חוש הטעם שלי שבת] אבל לאט לאט השבוע נהיה יותר ויותר נחמד- אולי כי לקחתי כ”כ הרבה כדורים אז הייתי לגמרי היי- אבל גם בלי קשר; נניח, מאריה הופיעה אצל ג’יימס קורדן והייתה מהממת כהרגלה. זה כבר סיבה לשמוח.
אוקיי, אוקיי, אפשר להירגע!
רקדניות קטנות חזרה לעוד עונה ואבי-לי לוחמנית מתמיד. ורזה מתמיד, אז אולי היא גם רעבה מתמיד, מה שיסביר למה היא לוחמנית מתמיד. בכל אופן, הדרמה ממשיכה והאימהות פשוט לא מפסיקות לספק טראש מרהיב, בייחוד כשבאות בנות חדשות לסטודיו ובריתות חדשות נכרתות. אין, אין על הסדרה הזו.
טוב, אתם לא מבינים מה קרה לי.
לפני כמה זמן התחשק לי להכין עוגת מוס מצנצנת הנוטלה שעמדה לי במזווה וקראה לי להשתמש בה לפני שהיא תקרא לרשויות הרווחה. עכשיו זכרתי שיש איזו עוגה אחת, שראיתי לפני המון זמן איפשהו בסייברספייס, שרציתי להכין, ואפילו הדפסתי את המתכון שלה כדי שהיא לא תישכח ממני. אבל אז הסתכלתי לעבר קלסרי המתכונים שלי והגעתי למסקנה שיהיה יותר קל לחפש את המתכון ברשת מאשר לפשפש בבלאגן המקלוסר שלי.
אתם אוהבים ביסקוטי?
לא יודע, אני הייתי בטוח פעם שאני לא סובל ביסקוטי. זה כאילו קשה מדי, ואגוזי מדי, ומתוק מדי, ו… מדי מדי. אז וויתרתי עליהם מראש, וכל פעם שמישהו הציע לי ביסקוטי, או שראיתי מתכון לזה, אפילו לא חשבתי על לנסות. אבל אז, ראיתי את הביסקוטי האלה בספר החדש של ג’וי ווילסון, ומשהו בפתיח של המתכון שם, שדיבר על איך הרבה עוגיות ביסקוטי נחושות בדעתן לשלוח את אכלניהן לרופא השיניים, ממש דיבר אליי [ע”ע בעיות 1 ו-3] ושכנע אותי להכין אותן.
