אתם אוהבים דבש?
אני לא.
ואני לא רוצה לאכול את זה, לטעום את זה, להריח את זה, לראות את את זה או לשמוע את זה. בעצם, לא איכפת לי לראות או לשמוע את זה אם זה גדוש במליזמות והיי נוטס ועקב סטילטו איקוני במיוחד.
אתם אוהבים דבש?
אני לא.
ואני לא רוצה לאכול את זה, לטעום את זה, להריח את זה, לראות את את זה או לשמוע את זה. בעצם, לא איכפת לי לראות או לשמוע את זה אם זה גדוש במליזמות והיי נוטס ועקב סטילטו איקוני במיוחד.
כן כן, אני יודע, נשמע אולי קצת הזוי.
גם לי בהתחלה. אבל אחרי שטעמתי את מקרון המוגדור של פיירוש- שהוא לדעתי המקרון הכי טעים שלו, לפחות נכון לפברואר 2016- הבנתי שזה וואחד שיחוק. גם מה שגאוני בזה זה שזה כזה [חה] פשוט! אבל בלתי צפוי. כמו ביונסה.
אז את השיחוק הזה החלטתי ליישם כטארט פסיפלורה ושוקולד חלב. מה שהיה קצת בעייתי בטארט הזה, זה שלמלית צריך מחית פסיפלורה קפואה. ומחיות פרי זה די יקר, וקצת קשה למצוא בארץ [כמו את ביונסה]. קונדיטוריות בד”כ משתמשות במחיות קפואות כי זה איכותי ועקבי- ואז קל לייצר כמויות מסחריות [או פשוט גדולות], כשיודעים שהטעם יהיה אותו דבר בכל פעם שמשתמשים בהן. וזה גם יותר מהר.
והפעם בתוכנית “איפה היית כל חיי”: עוגיות האוריאו של בושון.
הכל התחיל לפני כמה שנים, כשקניתי את הספר שלהם [הייתי באובססיית עוגיות באותה תקופה], ועוגיות ה-TKO [שהן קיצור ל-Thomas Keller Oreos] לקחו מקום ראשון בתחרות הדמיונית בראש שלי של העוגיות מהספר שלהם, אבל מה זה מקום ראשון, זה כאילו מקום שני היה כ”כ מאחורה שהוא היה נראה כמו קריירת השירה של לינדזי לוהן. שזה אולי היה נחמד בזמנו [גילוי נאות: יש לי את האלבום שלה איפשהו], אבל מי באמת זוכר. האמת שזה לא דמיוני לגמרי, כי גם כל החברים/ות הקונדיטורים/ות שלי מאוד התלהבו מהן ואמרו שהן שוס עם קפיטל ש’.
תגידו, דיברנו כבר על ההנאות הקטנות של החיים?
כי אני זוכר שקצת הזכרתי את זה מתישהו. בהתחלה חשבתי שזה בפוסט הלרלור “שחורדיניז“, אבל אולי טעיתי. אניוואי, לפני כמה זמן החלטתי ליהנות מכל דבר קטן שיכול לשמח אותי.
זה יכול להיות, למשל, שצריך לשקול 74 גרם חמאה ויש לי בדיוקקקקק 74 גרם בחבילה הפתוחה. או שאין אף אחד בתחנת דלק ואז אני יכול לבחור איזו עמדה שאני רוצה מבלי להסתובב על צירי כמו ספה בחדר מדרגות. או שהחלטתי לא לשטוף את האוטו כי אמרו שלמחרת יהיה אובך, ולא רק שהיה אובך והחזאים/ות צדקו, אלא שגם אחרי זה היה גשם פעמיים, אז אחד אכן המיט את ג’יפתו על האוטו, אבל זה שאחריו ניקה אותו לגמרי! הידד.
אני לא אוהב שוקולד ותפוז.
זה מה שאמרתי לעצמי, בכל פעם שראיתי את תמונת השער בספר הקינוחים של פייר הרמה ודורי גרינספן. עוגת מוס שוקולד ולימון? אין מצב ששוקולד הולך טוב עם לימון. הוא בקושי הולך טוב עם תפוז. אז עם טעם שהוא יותר אסרטיבי? אין מ-צ-ב.