לא יודע מה איתכם, אבל “מי ורדים” לא נשמע, וגם לא נקרא, כמו הדבר הכי מעורר תיאבון בעולם.
כי אפילו עוד לפני שהתחילה כל המהפכה של חומרי הניקוי בניחוח פסיפלורה/אפרסק/עוגת שוקולד וקרמל מלוח, פרחים בכללי היו תמיד תחום ששמור קצת לסניטריה, לא?
טוב אני יודע שכולכם דאגתם,
אז אתם יכולים להיות רגועים-
טיפולי השיניים שלי נגמרו!
זה לא שהיו לי הרבה; פשוט באיזה שישי אחד, אכלתי לי לתומי בורגול כשפתאום!!
כמה אירוני שאני כותב את הפוסט הזה כמה שעות אחרי טיפול שורש?
לא אירוני בכלללללל.
כמעט קראו לזה רוני מרוב שזה אי-רוני.
אבל אל תדאגו, צד אחד של הפה עדיין מתפקד. בינתיים.
לפני כמה שבועות, חלמתי על דודה שלי.
אנחנו היינו בחוץ, במרפסת, וקיפלנו סדין לבן.
וזה מה שאני זוכר מהחלום. כאילו ישר כשהתעוררתי מהחלום זכרתי עוד, אבל עכשיו כבר לא.
בקיצור, אני מתעורר מהחלום וחושב לעצמי “וואי, נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני חולם עליה מאז שהיא נפטרה. מעניין מה זה אומר. ומעניין מה כדאי לעשות ומעניין-” כשפתאום אני רואה אור לבן בוהק שמגיע מהמרפסת.
אוקיי פיפס,
החורף הגיע, מאריה הוציאה אלבום חדש, העקרות בית בניו ג’רזי התחילו עונה חדשה, ויש לנו כמה ימים בודדים של חסד לפני שנתחיל לראות סופגניות, לביבות ומרעין בישין אחרין בכל פתח ונקב, אז זה זמן מושלם לקינוח שזממתי עליו כבר הרבה זמן: טארט השוקולד של פרנק האסנוט!
מה יש בו? תחתית עוגיות פריכה, ביסקווי שוקולד אוורירי ולח, קראנץ’ נוגט-אגוזי לוז ושוקולד, שכבת פרלינה-קקאו, קרם שוקולד, זיגוג שוקולד, ועוד קצת עוגיות שוקולד, לקישוט.
למזלנו, העוגיות שלקישוט הן למעשה מה שנשאר מהבצק שהכנו לתחתית, אז שום דבר לא מתבזבז!
