אני שמח לבשר לכם חגיגית, שאחרי שבועיים ארוכים ועייפים, עם שנ”צים באורך 5 שעות ותפקוד זומביאני בשעות הפעילות,
הג’ט לאג מאחוריי!
בשעה טובה באמת, כי כבר לא מצאתי שום דבר מעניין בתקרה שלי בכל הלילות האלה שניסיתי להירדם אבל נראיתי כמו רמונה סינגר באמצע הראנוואי.
רולדה, בבסיסה, היא עוגה שטוחה, שממולאת בקרם, ומגולגלת לגלילה שאח”כ נפרסת לפרוסות שמנמנות.
העוגה הקלאסית לרולדות היא עוגת ספוג- שהיא עוגה המבוססת על קצף ביצים והיא כמעט ללא שמן או שומן. זה מאפשר לעוגה להיות גמישה ולהתגלגל בקלות מבלי להישבר ולהיסדק.
לפעמים משתמשים בג’נואז, שלה יש תוספת שומן, בד”כ חמאה מומסת, שמעשירה קצת את העוגה ומוציאה אותה מהמרקם המצ’עמם קצת, אבל זה לא ממש עוזר לעוגה להיות גמישה וקלה לגלגול.
בגלל זה, בדרך כלל כשמכינים רולדות, צריך לחלץ את העוגה השטוחה מהתבנית ולגלגל אותה במגבת בעודה חמה [כדי להרגיל אותה למצב המגולגל הזה כל עוד היא גמישה], ואז לתת לה להתקרר כך, ואז לפתוח אותה, למלא ולגלגל שוב.
שזה קצת מעיק וקצת יותר מלכלך.
אם תשאלו אותי, אז אחת הסיבות שהמתכון לעוגיות השוקולד צ’יפס הטבעוניות הוא כה פופולרי,
[מעבר לעובדה שהן קלות ומהירות ואובבייסלי, מוי טעימות (לא סתם הן ה-go to שלי)]
היא שאין בו מצרכים מיוחדים או איזוטריים או שבעיקר טבעוניים משתמשים, ואפילו לא מצרכים עם מקדם הרתעה גבוה, נפוצים כמה שיהיו.
וכך גם עוגת השוקולד הזו.
אתם אוהבים דבש?
אני לא.
ואני לא רוצה לאכול את זה, לטעום את זה, להריח את זה, לראות את את זה או לשמוע את זה. בעצם, לא איכפת לי לראות או לשמוע את זה אם זה גדוש במליזמות והיי נוטס ועקב סטילטו איקוני במיוחד.
בואו נדמיין רגע שאנחנו בשנות ה-80, ואנחנו רוצים להכין עוגה, סתם ככה באמצע השבוע.
[רגע, אם אנחנו בשנות ה-80, אתם חייבים לבחור צד. ירדנה או עופרה? בעצם אל תספרו לי, אני לא רוצה לדעת].
אז איזו עוגה נכין? בטח עוגת תפוזים, או עוגת שוקולד מהירה. או עוגת ביסקוויטים.
[רגע, זה בלוג אוכל. אני צריך לתקן את השאלה מקודם: חנה שאולוב או נירה שויאר? בעצם אל תספרו לי, אני לא רוצה לדעת].