יום אחד בשנה שעברה, סיימתי יום לימודים ארוך באוניברסיטה, ובדרך הבייתה עברתי בעזריאלי. ראיתי בחנות ספרים את הספר של מיכל אנסקי, “אוכל מהבית”. “יווו”, חשבתי לעצמי, “לא ידעתי שיש לה ספר! הוא חדש? איך לא קראתי עליו באינטרנט עדיין? וואי מעניין איזה מתכונים יש שם. מעניין איך היא מבשלת. מעניין איך היא כותבת. יוו מעניין אם יש לה גם קינוחים! ועוגיות! ו-” ואז נזכרתי שאני לא צריך לתהות אנדלסלי כי הספר מול העיניים שלי.
אז דפדפתי בספר ואחרי שתי שניות ראיתי מתכון ללחם מלא 100% חיטה מלאה. וזה מתכון נורא מעניין כי קשה לעשות לחם מ-100% קמח מלא, כי הוא יוצא כבד ודחוס וקשה ויבש כזה. אז התלהבתי והתחלתי לקרוא את המתכון, וכמובן שבדיוק באותו רגע קיבלתי טלפון. ואתם מכירים את זה שלפעמים אתם עושים משהו [נניח מעלעלים בספר] בזמן שאתם מדברים בטלפון, ואז כל תשומת הלב שלכם הולכת לטלפון, ואז אתם קצת לא מודעים לפעולות הפיזיות שאתם עושים [נניח לעלעל בספר] ואז ואז, אממ, אתם מסיימים לדבר בטלפון ואתם קולטים שאין לכם מושג מה קרה עכשיו ואיך לעזאזל הגעתם לחנות בצד השני של הקניון?
