לפני כמה זמן הייתי בדרך הבייתה,

נוהג לי ושומע ברכב את Speak now. האלבום.

זה היה ביום חמישי ושמחתי שהשבוע נגמר כי גם הייתה לי מכירה למחרת,

ומאוד ציפיתי לה כי בנוסף לכל התופינים המיוחדים שהכנתי למכירה, אני גם זוכה להתעדכן ולפטפט עם כל מי שקנה משהו, שזה גם לרוב מי שקורא את המילים הללו.

אניוואי הגעתי לצומת שבו יש שני נתיבים שמאלה ונתיב אחד ישר, ואני נסעתי לי בנתיב הימני שפונה שמאלה. רק שמאלה. בפנאן, ברוגע, באיזה 20-30 קמ״ש. הגעתי לרמזור הירוק ופניתי שמאלה, כשפתאום, באמצע הצומת, איזה רוכב טוסטוס צעיר, בן איזה 20 כזה, חותך אותי מימין, ומתנגש בי.

באמצע הצומת.

אז יוצאים מהרכב, וקודם כל אי אפשר להבין בכלל מה הוא אומר, הייתי בטוח שהוא עובד זר שלא יודע עברית. טוב, מחליפים פרטים, אני שואל אם הוא בסדר, הוא אומר שכן אבל הטוסטוס שלו נמעך קצת. אז אמרתי לו- ״טוב אתה רוצה רק שנזוז מאמצע הצומת? אנחנו פה באמצע החיים, בוא נמשיך בפנייה שמאלה למפרצון שם אחרי הרמזור איפה שתחנת האוטובוס״.

ומה הוא אומר לי? ״לא, אני צריך לנסוע לשם-״ [ומסמן לי לכיוון ההפוך, כלומר רצה לעשות פרסה.], ואז הוא שואל: ״אתה נורמלי? אתה לא רואה שסימנתי לך שאני רוצה לעשות פרסה?״

אז אמרתי לו- ״לא, אתה נורמלי? אתה עושה פרסה מהצד הימני של הנתיב הימני, במקום להיות בנתיב השמאלי? אז לא רק שאתה פונה שמאלה מנתיב שהוא ישר, אתה גם חותך אותי -באמצע הצומת- ואתה גם רוצה לחתוך עוד רכבים? שבנתיב הבא??״

אז הוא אמר- לאלאלא אתה לא בסדר.

טוב הגעתי הביתה התקשרתי לחברת הביטוח ועם התעסקו עם זה.

עברו כמה וכמה חודשים. כמעט שנה.

אני יוצא מרופא השיניים שלי, ואני מקבל טלפון מאיזה עו״ד, שאומר שהוא מייצג את חברת הביטוח שלי בנוגע לתאונה שהייתה לי, והוא שואל אם אני יכול לבוא להעיד מחר כי חברת הביטוח שלי תובעת אותו.

אמרתי כן אין בעיה.

למחרת בבוקר הגעתי לשם, נפגשתי עם עורך הדין, והוא הסביר לי מה המידע שיש ברשותו [שזה מה שסיפקתי לחברת הביטוח שלי], ומנגד, מה רוכב הטוסטוס טען: שהוא עמד ראשון ברמזור, ואני נכנסתי בו במהירות בזמן שהרמזור התחלף לירוק.

אז אמרתי לו שזה לא נכון, ויש לי גם את הצילום מהמצלמה ברכב כתיעוד.

״יש לך סרטון של זה?! מעולה!״

טוב שלחתי לו את הסרטון, נכנסו לחדר והתחיל הדיון.

איך שהוא התחיל, עורך הדין של חברת הביטוח שלי אמר שהוא רוצה להראות לשופט משהו [הסרטון], והוא ממליץ לנתבע [הרוכב] להסכים לפשרה שהייתה בין שני עורכי הדין. השופט ראה, שאל את הנתבע אם הוא רוצה, והוא התחיל להגיד שכן, אבל אז אבא שלו אמר שלא [לא יודע מה אבא שלו קשור, לא ענייני].

טוב, אז השופט קרא לי להעיד, וסיפרתי מה קרה. ואז הגיע עורך הדין של הרוכב, ושאל אותי מה עשיתי בזמן הנהיגה. אמרתי שנהגתי. הוא שאל אם הייתי בפלאפון בזמן הנהיגה. אמרתי שלא. הוא אמר שהרוכב טען שהוא ראה אותי בפלאפון בזמן הנהיגה. אז עניתי שהרוכב גם טען שהוא היה ראשון בתור ברמזור אדום, ואנחנו יודעים שזה לא נכון.

אז הוא שאל אותי מאיפה הוידאו.

אז אמרתי שמהמצלמה ברכב שלי.

ואז עורך הדין שלו התחיל לגמגם.

אז שאלתי- עוד משהו?

ואז הוא העביר לנקודה ספציפית בסרטון, והוא שאל אותי אם ראיתי אותו בזמן הזה.

אז שאלתי- במילישניה הזו? אני לא זוכר.

ואז הוא הריץ קדימה טיפונת ושאל אם ראיתי אותו פה.

אז אמרתי לו שאני ראיתי אותו באיזשהו שלב, אני לא יכול להגיד לך אם זה היה במילישניה הזו או במילישניה אחרת. מה שכן, לא יכולתי לדמיין שבזמן שאני פונה שמאלה באמצע צומת, מנתיב ימני, מישהו ייכנס אליי לנתיב מימין, כלומר מהנתיב שממשיך ישר, בשביל לעשות פרסה דרך 2 נתיבי שמאלה.

ואז הוא העביר לעוד נקודה ספציפית בסרטון ושאל אותו אם ראיתי אותו בזמן הזה.

וביי נאו אפילו לשופט הלכה הסבלנות כי הוא עצר אותו ושאל- ״טוב יש לך משהו אחר לשאול? כי הזווית הזו שאתה מנסה לא ממש עובדת כי הוא כבר אמר שהוא ראה אותו לפני אז אל תשגע אותו!״

ואז הוא גמגם שוב ואמר- אמממ. לא.

ואז ירדתי מהדוכן [הייתי על דוכן!].

ואז השופט עוד פעם שאל את הרוכב אם הוא לא מעדיף לקחת את הפשרה שעורכי הדין סיכמו ביניהם, מאשר ש-Big Daddy [מילים שלי] יתערב.

הרוכב עוד פעם רצה להסכים, אבל אבא שלו שוב סירב, ואז השופט שאל- רגע, מי אתה? ומה אתה עושה פה?

ובשלב הזה עורך הדין של חברת הביטוח שלי שאל את השופט אם אני צריך עוד להיות שם, והוא אמר שלא, אז הלכתי.

בדרך הבייתה, ראיתי בויטרינה של איזו קונדיטוריה את אחד הקאנלאים הכי מסכנים ועצובים שראיתי בחיי. חיוור, רכרוכי ורופס.

כל הדברים שהם לגמרי לא פצפוצים.

ולכן-

הקאנלה של סדריק

קאנלה זה מאפה צרפתי שבמקור מחבל בורדו, אבל בפריז אפשר למצוא במלא מקומות אם מחפשים מספיק טוב. גם בארץ אין יותר מדי מקומות שעושים את זה טוב, וחבל, כי זה אחד המאפים הכי מטמטמים לאכילה. יש לו קראסט קראנצ׳י דקיק ושחום מאוד, אבל תוך רך ופודינג שאני אוהב לתאר כ-תמצית הטעם של פרנץ׳ טוסט. הניגוד והשילוב בין השניים הוא משהו שבאמת יעשה בכם שפטים כמו דגל אדום שאי אפשר להפסיק לחשוב עליו [אפרופו בורדו], והמתכון של סדריק הוא חד משמעית המתכון הכי טוב שיצא לי להכין.

סדריק היה השף-קונדיטור בקונדיטוריה הראשונה שעבדתי בה, והוא [עודנו] אחד המוכשרים שיש. אחת ההברקות הגאוניות שלו הייתה להשחים חמאה לקאנלה [אני עדיין לא מכיר מקומות או מתכונים שעושים את זה, אבל אני לא ממש רועה בקאנלות של זרים], וזה היה בתקופה שלא דחפו חמאה אגוזית לכל דבר. אם אני זוכר נכון, אני כמעט אף פעם לא הכנתי את הבלילה שם כי לא הייתי במחלקה הזו, אבל אני כן זוכר שהסברתי למישהי שם בנוגע למתכון הזה שיותר קל להשחים חמאה עם מרית סיליקון מאשר מטרפה, אז כנראה שכן הכנתי אותה. בכל מקרה, אופן ההכנה הוא לא כמו שעשו שם, אלא יותר פשוט ונותן תוצאה מצויינת.

התבנית הקלאסית לקאנלה עשויה נחושת והיא עם שוליים מסולסלים והיא מאוד יקרה ומאוד תובענית. כמוני. אני קניתי בפריז, קצת קצת, בכל פעם שנסעתי לשם, ועכשיו יש לי סט שלם וחמוד של 8 תבניות, וזה בול . אבל עכשיו יש כבר בארץ בהרבה מקומות- פשוט תקלידו את מילות החיפוש בגוגל. יש גם מכל מיני חומרים, אז אם אתם מעוניינים שיישאר לכם גם כסף לדברים אחרים פחות חשובים כמו שכר דירה או ביטוח בריאות- אתם יכולים לקנות תבניות מאלומיניום עם ציפוי נונסטיק שהן באמת אחלה-בחלה. האופציה הכי פחות מומלצת בעיניי היא תבנית שקעים מסיליקון, וזה כי סיליקון פחות מתחמם ולכן פחות ייתן את הקראסט הקריספי.

אם אתם קונים תבניות קאנלה ממתכת [נחושת/אלומיניום]- מומלץ להכין אותן לשימוש ע״י תהליך שנקרא seasoning, שזה כמו שעושים בתבניות מברזל יצוק, שמקנה לתבניות ציפוי נונסטיק ״טבעי״: חממו את התנור ל-180 מעלות, והמיסו בינתיים חמאה. אם אתם מהדרין החמאה תהיה מזוקקת [תיאורטית צריך להשתמש בשעוות דבורים אבל א. עצם הרעיון של המוצר הזה קצת מבחיל; ב. ההתעסקות עם זה מחרידה אז אני מוותר]. הניחו את כל התבניות שלכם על מגש אפייה המרופד בנייר אפייה או נייר אלומיניום וחממו למשך 2 דקות. הוציאו מהתנור והניחו על רשת. שפכו חמאה מומסת כמעט עד קצה תבנית אחת, סובבו בעדינות כך שהחמאה תצפה כל מ״מ פנימי בתבנית, ושפכו לתבנית הבאה. כשכל התבניות מצופות- שפכו את יתרת החמאה בחזרה לסיר או מאיפה שלקחתם את החמאה, והחזירו לתנור. אפו שוב את התבניות, ריקות אך משומנות, למשך 20 דקות. הוציאו מהתנור, ושפכו את יתרת החמאה שאולי הצטברה בתחתית התבנית. זהו! עושים את זה רק פעם אחת. אלא אם כן מקרצפים את תוך התבנית.

• 30 גרם חמאה
• 250 גרם חלב [כוס אחת]
• 1 כפית תמצית/משחת וניל או מקל וניל
• 100 גרם אבקת סוכר
• 55 גרם קמח [עובד גם לל”ג!]
• קורט מלח [אני מתפרע ושם יותר]
• 42 גרם חלמונים [בערך 2, תלוי בגודל הביצים]
• 33 גרם חלבון [בערך אחד, תלוי בגודל הביצה]
• 25 גרם רום [אני משתמש בתמצית וניל ביתית שלי שהיא על בסיס רום, אז בעצם, רום ונילי]

בקלחת בינונית, חממו את החמאה על אש בינונית עד שהיא נמסה, ואז המשיכו לבשל אותה, תוך כדי ערבוב וגירוד תחתית הקלחת עם לקקן, עד שיש ריח אגוזי-קרמלי, ומוצקי החלב שבה מתקרמלים [אפשר ליטרלי לראות נקודות חומות שמשזפות את החמאה]. לקראת סוף התהליך, ייווצר מלא קצף ורעש התסיסה ייפסק- זה כי המים התאדו מהחמאה ולכן אין את רעש ה״תסססס״ שיש כשמים נוגעים בשומן רותח- ואם הקצף מפריע לכם לראות מה קורה לחמאה, פשוט הסירו את הקלחת שניה מהאש. ערבבו והזיזו את הקצף מהדרך, וכשאתם רואים שהחמאה חומה וריחנית- כבו את האש. רק שלא תהיה שחורה.

כשהחמאה אגוזית- הוסיפו פנימה מחצית מהחלב [עם תוכנו של מקל הוניל, אם אתם משתמשים בו] והביאו לסף רתיחה. כבו את האש, הוסיפו את יתרת החלב [ואת תמצית/משחת הוניל, אם אתם משתמשים בהם] והניחו בצד.

אל תוך קערה בינונית [אני משתמש בקנקן פיירקס שנפחו 1 ליטר כי זה חוסך לי קערה לשטוף וזה נוח למזוג מזה את הבלילה למחרת, אבל התערובת עצמה תהיה בנפח 500 מ״ל אז כל עוד הכלי שלכם קצת יותר גדול מזה- זה מוש], נפו את אבקת הסוכר, הקמח והמלח. הוסיפו את הביצה והחלמונים וטרפו עד שהתערובת חלקה. זרזפו פנימה את תערובת החלב וטרפו עד שהתערובת חלקה שוב. אין צורך לטרוף באגרסיביות כי אנחנו לא רוצים מלא בועות אוויר, אלא רק רוצים למנוע גושים. לבסוף, הוסיפו את הרום וערבבו היטב.

כסו את הקערה בניילון נצמד והעבירו למקרר ללילה [הבלילה יכולה להישאר עד 5 ימים במקרר].

למחרת, הוציאו את הקערה מהמקרר והניחו על השיש, וחממו את התנור שלכם ל-230 מעלות טורבו. אם יש לכם תבניות נחושת או מתכת, הניחו אותן על מגש אפייה המרופד בנייר אלומיניום, והכניסו את המגש לתנור כדי שהתבניות תתחממנה עם התנור [רק ודאו שהתבניות יכולות לעמוד בחום כזה- רובן כן]. סיליקון עד כמה שאני יודע לא אמור להיכנס לטמפרטורה כזו גבוהה לתנור, אבל אני בכל מקרה המלצתי לא לקנות ואתם בכל מקרה תמיד מקשיבים לי אז איזה מזל!

כשהתנור חם [זה אמור לקחת חצי שעה לפחות], הוציאו את המגש עם התבניות והניחו על רשת לצינון. תנו ערבובון קטן לבלילה שבקערה, כדי לאחד את המסה אבל לא להכניס יותר מדי בועות אוויר. שמנו קלות את התבניות עם חמאה מומסת או מזוקקת [או אפילו רססו עם תרסיס שמן- אבל זה יוצא קצת יותר יפה עם חמאה], ומלאו ב-3/4 מגובה התבניות [זה תלוי בנפח ובגודל של התבניות שלכם, אבל את התבניות שלי אני ממלא בכל אחת 63 גרם. אם אתם רוצים לשקול- הניחו משטח מבודד, כמו קרש מעץ, בין המשקל למגש/לתבניות כי הן רותחות!].

הכניסו לתנור ואפו 12-15 דקות בטמפרטורה הלוהטת הזו. הקאנלה צריכים לקבל קרום כהה שאידיאלית ימנע מהם לתפוח יותר מדי ולעלות מעל התבנית. לאחר מכן, פתחו את דלת התנור, הורידו את הטמפ׳ ל-175 [עדיין טורבו], סובבו את המגש, ואפו עוד כ-45 דקות. אם הקאנלה כן מתחילים להתרומם [מי לא] ולצאת מהתבניות במהלך הזמן הזה- לא להתרגש! הרי הפורטה שלנו זה קור רוח!; זה רק אומר שהתנור לא היה מספיק חם, אז להבא להעלות קצת את הטמפ׳, אבל לעכשיו- הוציאו את המגש מהתנור והניחו שוב על רשת לצינון. הקאנלה יצנחו בחזרה למקום, ואז החזירו שוב לאפייה. זה יכול לקרות כמה פעמים במהלך האפייה וזה בסדר- זה כי יש אוויר מתחת לבלילה שדוחף אותה למעלה וכל עוד הן חוזרות למקומן כמו שצריך ולא נקרעות בדרך- הכל טוב. רק שימו לב להשלים את הדקות שהן עומדות מחוץ לתנור.

לאחר 45 דקות, הוציאו קאנלה אחד מהתנור והניחו הפוך על רשת לצינון. המתינו דקה כדי לתת לקראסט להתקשות קצת, והרימו את התבנית כדי לבדוק את הצבע של הקאנלה- מלמעלה הוא מן הסתם יהיה שחום, אבל אנחנו צריכים שהוא יהיה שחום גם בצדדים. אם הוא עוד בהיר- תנו לו עוד 5-10 דקות. אם הוא שחום- הקאנלה מוכן, אז חלצו אותו מהתבנית. אני אישית אוהב שהקראסט של הקאנלה שלי על גבול השחור. אבל זה רק אני.

הדרך הכי קלה לעשות את זה, היא פשוט להפוך את התבנית על הרשת. אם הקאנלה לא משתחרר- הפכו אותו על צידו, והכו קלות על הרשת כדי לשכנע את הקאנלה לזוז מקשה אחת.

בכל מקרה, כשכל הקאנלה משוחררים ונמצאים על הרשת- הניחו להם להתקרר, לפחות חצי שעה, כדי שהקראסט יתקשה ויתפרך.

עד עכשיו, הפורטה שלנו צריך לעבור מקור רוח לקוצר רוח, אז אתם מוזמנים להתחרע.

את התבניות אני אוהב לנקות כשהן עוד חמות- בזהירות, רק עם מגבת נייר. לא אמור להידבק אליהן יותר מדי אם השימון היה כמו שצריך. אם אתם מרגישים צורך לנקות עם מים- השתמשו במים פושרים וסבון עדין, ואל תשרטו את התבנית! אחת לכמה חודשים אני משרה את התבניות במים שהרתחתי עם מי לימון [כדי לנקות את הקומקום שלי]- אבל אז אני צריך לעשות את תהליך ה-seasoning מחדש. אבל בקטנה.

אז יאללה, Make it happen– ואל תשכחו לתייג אותי או לשלוח לי תמונות של הקאנלה שלכם!