היום לפני 10 שנים בדיוק, פרסמתי בבלוג פוסט שאני מאוד מאוד אוהב-

עוגת גבינה ושוקולד.

עכשיו, אם אתם עוקבים אדוקים של הבלוג אז אתם ודאי זוכרים שלפני כמה זמן הייתה בעיה עם אינדקס המתכונים- ובשביל לטפל בבעיה הייתי צריך לטפל ולהכנס לכל פוסט, ידנית, ולשנות משהו בתוך הפוסט עצמו, שזו עבודה סיזיפית, דקדקנית, פדנטית ומאוד מאוד מדויקת.

שזה בעצם כמו כל המתכונים פה אז אנחנו רגילים לזה. אבל!

הבעיה הייתה, שבכל פעם שהייתי צריך לשנות משהו בתוך כל פוסט, היה מין איזשהו lag time שבו אני ממתין ומחכה וכידוע, השטן אוהבת idle hands. לא שיש לה זמן כרגע כי היא בסמסטר רביעי והוא עמוס כידוע.

אבל בזמן הזה שהאצבעות שלי ממתינות שהקובץ יעלה, הופס! התחלתי להשוות סרטונים של מאריה מהטור של צ׳ארמברייסלט, מה שמוביל אותי לריינבואו טור, מה שמחזיר אותי לטוקיו דום ואופס הנה נגמר היום.

אז מטלה שאמורה לקחת לא יותר מדי זמן, נמרחת ונמשכת על גבי שעות ושעות וימים ולילות, ואם תוסיפו לזה את העובדה שדעתי מוסחת מאוד בקלות, תקבלו את אוסף הפרוייקטים השלמים חלקית שלי! אבל אל תדאגו, אני מבטיח לסיים, אני רק צריך לבדוק שניה את הקונכיות–

רגע איפה היינו? אה כן. עוגת גבינה ושוקולד. אז בזמן שעברתי על כל הפוסטים שלי אבר, נתקלתי שוב במתכון הזה והחלטתי לעשות לו עדכון גירסה כי זה מה שאנחנו אוהבים פה, ביחד עם גיבויים.

עכשיו כאמור, עברו כבר 10 שנים מאז, ונכון לפעמים אתם מסתכלים על דברים ישנים וחושבים לעצמכם- גאד, מה לעזאזל חשבתי לעצמי?

וול לא אני; המתכון הזה היה פגז! גם כשניסיתי לשפץ אותו כמעט ולא הצלחתי כי הוא היה מעולה. טוב ככה זה כשמשקיעים באנטי-אייג׳ינג [לויטמין סי נדאג באוגוסט].

יחד עם זאת, כן עשיתי קצת שינויים קוסמטיים קלים, אבל בעיקר כי הזמינות של המוצרים פה בארץ השתנתה [קרי: פילדלפיה רגילה],

ולכן-

עוגת גבינה ושוקולד 2.0

תראו, בגדול- מה יכול להיות רע בשילוב הזה? עוגת גבינה? good. עוגת שוקולד? good. עוגת גבינה ושוקולד? gooooood.

אממה. הגבינה האהובה עליי בעוגות גבינה היא פילדלפיה. אבל. נתחיל מזה שהיא כבר כמה שנים לא כמו מה שהיא הייתה בעבר [קודם כל- למה היא נמכרת בחצי משקל? ולמה אחוזי השומן ירדו? העם דורש בלוקים! גם ככה אנחנו עושים איגנור על ימין ועל שמאל], גם מאוד קשה למצוא אותה. וכל שאר גבינות השמנת בסופר, וול, יש להן טעם יותר… גבינתי. שספציפית עם שוקולד זה פחות מסתדר לי. אם אתם לא איסטניסים כמוני ואתם אוהבים את השילוב הזה אז החיים שלכם יותר קלים ואתם יכולים באמת פשוט להשתמש בגבינת שמנת [נגיד של גד היא אחלה]. אבל אני המרתי במסקרפונה שזה בייסיקלי התירוץ האולטימטיבי שלי לשבועות כי אין לה טעם של גבינה וכל מה שתכינו איתה- תוכלו להגיד שזה עם גבינה. ניצחון!

במקור, כפי שציינתי בפוסט הראשון, המתכון הוא של לינדה קוליסטר מהספרון החמוד שלה Brownie Bliss. אבל אני עבדתי על המתכון מהפוסט עצמו שהוא כבר עבר עיבודים, ואלה השינויים שביצעתי; מעבר למסקרפונה, החלטתי להכין את העוגה בקוטר 18 ס״מ [תבנית קפיץ 7 אינץ׳], להכין חצי מהכמות של הקלתית ושני-שליש מהכמות של המלית, כי רציתי קלתית קצת יותר דקה ומלית קצת יותר עבה, שרציתי לרכך קצת כי השוקולד והמסקרפונה מייצבים אותה כבר. בנוגע לציפוי- ויתרתי על אופציית השמנת החמוצה כי שוב, פחות מתחבר לי, ורציתי שכבה דקה יותר, שמזכירה את עוגת הגבינה הניאוקלאסית.

מעבר לזה? ההכנה של העוגה הזו מאוד מהירה, אז גם אם יש לכם מבחן לשכה על הראש- תוכלו לתקתק אותה וללמד שיעור ג’אז תוך כדי; וזה אפילו לא יעלה לכם 150 אירו.

לבסיס השורטברד

• 100 גרם קמח [כ-3/4 כוס]
• 25 גרם קקאו [כ-1/4 כוס]
• 125 גרם סוכר [1/2 כוס + 2 כפות]
• 125 גרם חמאה
• קורט מלח

למלית

• 125 גרם שמנת מתוקה [1/2 כוס]
• 125 גרם שוקולד מריר [אני אוהב להשתמש בולרונה 72% מוצקי קקאו]
• 250 גרם מסקרפונה [או גבינת שמנת]
• 1 ביצה
• 1 חלמון
• 40 גרם סוכר [3 כפות + כפית אחת]
• קורט מלח
• 1/2 כפית משחת וניל

לציפוי

• 45 גרם שוקולד חלב איכותי [אני השתמשתי בולרונה Hukambi שהוא 53% מוצקי קקאו]
• 50 מ״ל שמנת מתוקה

להכנת הקלתית:

שמנו תבנית קפיץ בקוטר 18 ס״מ וחממו את התנור ל-170 מעלות [160 אם היא כהה].

בקערת מעבד מזון המצויד בלהב המתכת, עבדו את הקמח עם הקקאו, הסוכר והמלח- זה פשוט יערבב לנו אותם בצ׳יק. הוסיפו את החמאה, חתוכה לקוביות, ועבדו עד שהתערובת הופכת למשחה. בהתחלה התערובת תהיה פירורית, ואז הפירורים יתאחדו לגוש אחד, ולבסוף הגוש יתרכך ויהיה משחתי. גרדו מדי פעם את דפנות הקערה [וגם מתחת ללהב!], כדי לוודא שאין חלקיקי קמח לא מעורבבים. העבירו את התערובת אל התבנית המשומנת [תיכף נשתמש במעבד מזון שוב אז לא לזרוק לכיור], ושטחו לשכבה אחידה. העבירו למקרר בזמן שאתם מכינים את המלית.

להכנת המלית:

בסיר קטן, חממו את השמנת המתוקה עד לסף רתיחה. כבו את האש, והוסיפו את השוקולד פנימה. המתינו דקה, וערבבו היטב, עד שהשוקולד נמס והתערובת הפכה לגנאש אחיד וחלק. הניחו בצד.

בקערת מעבד המזון [אין צורך לשטוף אותה], עבדו את המסקרפונה עם הסוכר, הביצה, החלמון, המלח והוניל. הקפידו על מהירות נמוכה כדי למנוע הכנסה של בועות אוויר, וכמו מקודם- גרדו את דפנות ותחתית הקערה כדי שלא יהיו גושים שמתחבאים לנו ויעשו בנו שפטים. כשהתערובת חלקה- הוסיפו את הגנאש שהתקרר לו טיפונת [לא שזה משנה אם הוא חם], ועבדו שוב עד שהתערובת חלקה. גרדו שוב את דפנות ותחתית הקערה, ועבדו פעם אחרונה, רק כדי לוודא שהתערובת חלקה לגמרי.

הוציאו את התבנית המשומנת והמקולתת מהמקרר, והניחו על מגש המרופד בנייר אפייה [או נייר אלומיניום]. מזגו את המלית מעל הקלתית, והכניסו לתנור למשך 40-45 דקות, או עד שהעוגה מרגישה יציבה בדפנות ובקושי יציבה במרכז- היא עדיין תרטוט קצת, אבל אם תגעו קלות במרכז, לא צריכה להידבק לכם בלילה לאצבע. כבו את התנור והשאירו את העוגה בפנים להתקרר למשך חצי שעה, ואז הוציאו את המגש מהתנור, והניחו על רשת לצינון מוחלט.

להכנת הציפוי:

בסיר קטן, חממו את השמנת עד לסף רתיחה. כבו את האש, הוסיפו את השוקולד והמתינו דקה. ערבבו היטב עד שהתערובת חלקה, ואז מזגו בזהירות על העוגה שהתקררה לה. המרכז שלה יצנח טיפטיפונת וזה בדיוק יעזור לנו למזוג את הציפוי כעיגול מושלם מעל העוגה. אחח רואים מה זה, עכשיו בני גורן עובד בשבילנו!!

הכניסו את העוגה למקרר, והניחו לה להתקרר למשך 4 שעות לפחות.

להגשה- הוציאו את העוגה מהמקרר, חלצו אותה בזהירות מהתבנית והעבירו אל צלחת הגשה.

חתכו בשמחה, אכלו בהנאה,

ואפרופו בני גורן-

כמה מיני ברים נכנסים במזוודת 23 קילו??