לפני כמה ימים הגעתי הבייתה, בסביבות אחד וחצי,

ועשיתי את מה שאני עושה בכל פעם שאני נכנס הבייתה-

הדלקתי את המזגן.

ואז התחלתי לסדר את הקניות.

הוצאתי את כל דברי החלב- והגעתי לשמנת המתוקה- בקבוק 2 ליטר-

כשפתאום שמעתי דלת נסגרת.

יאבה.

הסתכלתי לכיוון דלת הכניסה- היא הייתה סגורה ואף נעולה, וזה גם בכל מקרה לא היה הרעש שלה, אלא דלת של חדר!

יאבהההה.

אז אחזתי בבקבוק כבאַלָּה, כי הרי אנחנו תמיד יודעים ש-the killer is on the loose והתחלתי להתקדם פנימה אל תוך הבית.

נכנסתי למטבח וראיתי שהדלת של אחד הארונות פתוחה!!

אבל יש מצב שזה אני שכחתי לסגור בבוקר אז נו מילא.

המשכתי פנימה עד קצה המטבח והבטתי לכיוון חדר השירות-

השטח נקי.

אוקיי אז עכשיו מתקדמים לכיוון החדרים-

בחדר אחד הארון פתוח!!

אבל סביר להניח שגם זה אני שכחתי לסגו-

פתאום שוב רעש של דלת!!!

הסתכלתי שוב לכיוון דלת הכניסה- השטח נקי;

התקדמתי פנימה לכיוון החדר השני, ובדרך בעטתי בדלתות של השירותים פנימה [אין שם כלום חוץ מ,כעת, סימן על הקיר מהידית של הדלת],

ואז התקדמתי לכיוון חדר נוסף כששמעתי שוב רעש שמגיע מחדר אחר!!!

שמעאיס.

נכנסתי אליו, סרקתי את החדר בזריזות, ואז בזווית של העין ראיתי שהחלון של השירותים שם פתוח,

והוא זה שמנדנד את הדלת הזזה לשירותים שעושה רעשי פתיחה שמפחיתים לי שנים מהחיים.

אז הרפיתי אחיזת-נשק מהשמנת המתוקה והלכתי להחזיר אותה למטבח,

כשפתאום מולי ראיתי את הדבר הכי מושלם ביקום!!!

אז אמרתי לו שלום במראה והלכתי לקחת בראוניז לימון

בראוניז לימון [או: לימוניז]

אוקיי אז אנחנו כבר יודעים להבדיל בין בראוניז לבלונדיז, נכון?? כי אנחנו עוקבים אדוקים של הבלוג ואנחנו עושים שיעורי בית??

יופי. כי אינטואיטיבית, כשאני חושב על ‘בראוניז’ ו’לימון’, אני ישר חושב על שוקולד מריר, ושוקולד מריר ולימון היה יכול להלחיץ אותי אילולא עוגת השוקולד והלימון האגדית של פיירוש, אבל בכל מקרה כאן יש שוקולד לבן, שתורם את מרקמו הפאדג’י אל החיתוכיות והופך אותן לבראוניות ומושלמות, והדובדבן שבקצפת? זיגוג השוקולד הלימוני שיגרום לכם לרקוד כאילו הרולד חזר.

במתכון המקורי הזיגוג הוא רק זרזוף אקראי אבל לדעתי אם משתמשים בולרונה [או בשוקולד איכותי אחר], האיזון בו מושלם וגם המתיקות וגם המרקמ[ות] היא בול, ולכן זה רק הוגן שתהיה שכבה שלמה- אבל דקה- ממנו. אתם יכולים להגדיל או להקטין את הכמות כאוות נפשכם.

לבראוניז

• 100 גרם חמאה
• 125 גרם שוקולד לבן [אני השתמשתי בולרונה Ivoire]
• 150 גרם סוכר לבן [3/4 כוס]
• כף גרידת לימון
• 2 ביצים
• 1 חלמון
• 1/2 כפית מלח
• 1/4 כפית תמצית וניל [פה מעדיף תמצית ולא משחה]
• 140 גרם קמח [כוס אחת]

לזיגוג

• 165 גרם שוקולד לבן
• 45 גרם מיץ לימון [3 כפות]

להכנת הבראוניז:

חממו את התנור ל-180 מעלות. שמנו תבנית ריבועית בגודל 20×20 ס”מ ורפדו בשתי יריעות נייר אפייה, לאורך ולרוחב. אני אוהב גם להדק את הנייר העודף ל”ידיות” של התבנית עם אטבי מתכת. הניחו בצד.

בסיר קטן, חממו את החמאה עד שהיא נמסה לגמרי, והורידו מהאש. שפכו פנימה את השוקולד והמתינו דקה. אם אתם תלמידים מצטיינים אתם יכולים בינתיים לטחון את הסוכר ביחד עם גרידת הלימון- זה יחתוך את הגרידה לחתיכות קטנות יותר ועל הדרך ישחרר את כל הארומה אל תוך הסוכר. שפעים! עד שתסיימו את זה השוקולד יתרכך אז חזרו אליו, טרפו היטב עד לתערובת חלקה, והניחו בצד.

בקערת מיקסר, הקציפו, במהירות גבוהה, את הביצים והחלמון עם הסוכר וגרידת הלימון, המלח ותמצית הוניל, עד לקבלת קציפה תפוחה ובהירה, בערך 5 דקות. אם אתם אני אז אתם תקציפו למשך 4 דקות ו-22 שניות.

הורידו את מהירות המיקסר, תנו ערבובון קטן בסיר עם השוקולד והחמאה, רק כדי לצאת מגיא הצלמוות, והוסיפו אותו אל תוך המיקסר. לבסוף, הוסיפו את הקמח וערבבו היטב עד שהתערובת אחידה. שימו לב שכל המרכיבים יחסית אותו צבע, אז תדאגו לערבב טוב-טוב-טוב .

מזגו את הבלילה אל תוך התבנית המרופדת והמשומנת, יישרו מעט, אם צריך, והכניסו לתנור לכ-25 דקות, אבל תתחילו לבדוק ב-22; ההבדל בין בראוני פאדג’י לבלונדי צ’ואי הוא עניין של כמה רגעים! [למזלנו זה יהיה טעים בשני המקרים]. הבראוניז מוכנים כשנוצר קראסט דקיק וקיסם יוצא לח ומבריק [לבראוניז פאדג’יים] או עם פירורים לחים [לקצת יותר צ’ואיים].

הוציאו מהתנור והשאירו על רשת לצינון מוחלט.

להכנת הזיגוג:

הניחו את השוקולד ומיץ הלימון בקערה קטנה חסינת חום. המיסו מעל סיר עם מים חמים [או במיקרוגל, בפולסים קצרים], עד שהתערובת חלקה לגמרי. שפכו מעל הבראוניז ושטחו לשכבה אחידה.

הכניסו את הבראוניז המזוגגים למקרר עד לייצוב [אני בדרך כלל משאיר למשך הלילה].

להגשה:

הוציאו את הבראוניז מהמקרר, חלצו מהתבנית באמצעות נייר האפייה, וחתכו לריבועים בגודל הרצוי; אני הכי אוהב לחתוך ל-16, אבל זה הכל פונקציה של התיאבון והסבלנות שלכם- אתם יכולים לחתוך ל-9, ל-24 או אפילו לחתוך 33 חתיכות ולאכול 32.