וביום קיץ בהיר אחד,

ההורים שלי הגיעו עם 4 שקים של מנגואים מהעץ[ים] שלהם.

וכל מנגו, שיהיה לי בריא, הוא מנגו, אממ.. בריא. 600-700-800 גרם!

וזה עוד לפני ארוחת בוקר!

אז מה עושים עם כל המנגואים הללו??

אז הפעולה הראשונה היא להקפיא לשייקים כי זו האוראה הרשמית and so I do what I’m told.

אבל יש גבול למנגו צ’אנקס שאני יכול לשמור במקפיא כי אמנם יש לי מקפיא עומד אבל רק מדף אחד ממנו מיועד למחיות פרי וכל השאר אמור להתמלא במוסים, קרמים, מליות ותופינות!

ואז. מדווחים בחדשות [שזה אומר שאמא שלי סיפרה לי] שמתוכנן גל חום והשם, אנחנו לא -כבר- בעיצומו של גל חום?? כי בפעם האחרונה שישבתי בהפסקה בעבודה הרגשתי כמו מלית שוקולד שיושבת בשמש היוקדת וכל השומן נמס ויוצא ממנה אם כי הלוואי שזה היה כזה קל אבל עדיין הזעתי וה-schvitz-תי וזה לא היה נעים לי למרות שאני בכלל ישבתי בצל מלא אולם יש מצב שישבתי ליטרלי מאחורי המנוע של המזגן אז כל החום נפלט עליי אבל בתכל’ס סיפור חיי;

ועוד כל פעם שאני יוצא הבייתה אני מסתכל על הטמפרטורה שהמד-חום באוטו שלי אומר שבחוץ ופעם אחרונה שהיה יחסית נעים [!+?] היה 38 מעלות ואמג כמה חם יותר יכול להיות אם כי בתכל’ס זה יכול להיות אימון טוב לאחרית הימים שם למטה כי אומרים שזה כמו כבשן שם לא יודע אני מחכה לגלויה מסבתא שלי אני אעדכן אתכם.

[ואשמור לכם מקום]

אז מה עושים?

קינוחים קפואים!

סורבה מנגו

בעיקרון, סורבה זה פשוט מחית פרי עם סוכר. בפועל, משתמשים בסירופ סוכר כי אנחנו רוצים מרקם כמה שפחות גרגרי/גבישי, או למעשה, קרחי. אני אוהב להשתמש בגלוקוזה [או סירופ תירס, שאל תדאגו, מה שקונים בחנויות זה לא HFCS] (או שמא, אני לא יודע איפה אתם עושים קניות)], שהיא כמו סוכר אינברטי והיא מונעת קריסטליזציה ולכן מונעת מקנדי דבנפורט להגיח לראנוואי מהסורבה להרגיש כמו גרניטה.

שימו לב להשתמש בפרי הכי. מוש. שתמצאו כי -זה- כל הטעם בסורבה.

• 550 גרם מנגו [נטו, ללא הגלעין ו/או הקליפה]
• 80 גרם גלוקוזה או סירופ תירס
• 30 מ”ל מיץ לימון [או יותר, לפי הטעם]
• קורט מלח

ההכנה המוקדמת של המתכון הוא פשוט לדאוג שהמנגו קפוא, אז חתכו את המנגו לחתיכות, סדרו על מגש המרופד בנייר אפייה, והכניסו למקפיא. ברגע שהמנגו קפוא לגמרי- זה קריטי למרקם- המשיכו לשלב הבא [זה יכול לקחת שעה, יכול לקחת שעתיים, אבל אני פשוט מכין לילה לפני כדי לא להתאבסס ולבדוק מה שלומו כל שעה. יש לי מספיק מזה עם עצמי, תודה רבה].

הכניסו את חתיכות המנגו הקפואות למעבד מזון, וטחנו בפולסים עד לקבלת משהו שנראה כמו מנגו גרוס בצורה אחידה [גרדו את דפנות ותחתית הקערה במידת הצורך]. הוסיפו את הגלוקוזה, מיץ הלימון והמלח, ועבדו שוב, בפולסים, עד לקבלת תערובת שנראית כמו משחה סמיכה, עם חתיכות קטנטנות של מנגו. עכשיו, טעמו את התערובת והחליטו אם אתם רוצים להוסיף עוד קצת מיץ לימון [כדאי שהטעם יהיה קצת יותר חזק עכשיו, כי כשהתערובת קפואה לחלוטין, הטעמים קצת מתעמעמים]. כשהטעם מוש- תנו עוד עיבוד, רציף הפעם, למשך דקה, כדי להפוך את התערובת לאקסטרה חלקה [אולי יישארו אותם גושישים קטנטנים של מנגו אבל אני אוהב].

העבירו את התערובת לאיזשהו קונטיינר שאתם רוצים- אני אוהב להשתמש בתבנית אינגליש באורך 18 כי האורך שלה והעומק שלה מאפשרים לי להחליק כף גלידה בתוך התערובת לכדי כדור מושלם. ואמרתם מושלם אמרתם פצפוצים. אבל אתם תעשו באיזה כלי שבא לכם. הצמידו ניילון נצמד מעל הסורבה עצמו [ואפשר גם עוד אחד מעל הכלי], והעבירו למקפיא. תוך 3 שעות- הסורבה מוכן!

קולפי מנגו

קולפי זה מין סוג של קינוח הודי קפוא, שהרבה פעמים מתארים את זה כגלידה, אבל מבחינה מרקמית זה לא ממש מזכיר גלידה. אחד האלמנטים ביצירת גלידה טובה, הוא שההקפאה מתבצעת תוך כדי תנועה, וזה מונע ממולקולות המים לקפוא solid ולהתגבש כמו קרח קשה [עדיין יהיו גבישים, אבל הם יהיו קטנים ורכים, ולכן המרקם הקרמי]. בקולפי, ההקפאה היא סטטית- יוצקים לתבנית וזהו, אבל היות ואין הרבה מולקולות מים בתערובת [כי אנחנו מצמצמים את הבסיס על הכיריים], בנוסף ליכולת ההסמכה והקשירה של קורנפלור- התערובת גם לא קופאת כקרח, אלא הופכת לקרמית ואף פאדג’ית!

מבחינת טעם, הטעם של קולפי הוא אכן חלבי בבסיסו- מן הסתם, הרי מבשלים חלב כבר בשלב הראשון- אבל יש לו נוטס של מנגו; וכמו בסורבה, ככל שהמנגו עצמו יותר מוש- כך גם הקולפי עצמו!

שימו לב שהפעם המנגו צריך להיות טחון- אם אתם טוחנים לבד את המנגו, אז אתם יכולים לבחור אם לסנן או לא; אם אתם מסננים אז הוא יהיה קצת יותר מנגואי אבל אם אתם לא מסננים הוא יהיה קצת יותר קרמי [מוזר, אני יודע, אבל זה בזכות הסיבים]. בכל מקרה תכננו שיהיה קצת יותר מנגו ממה שצריך.

אני אוהב ליצוק את הקולפי לתבניות קולפי, שהם כמו קונוסים קטנים כאלה מאלומיניום, שבאים עם מכסה ואז הם נשמרים טוב במקפיא, אבל- זה קצת סרט לחלץ אותם, אבל מה היא הודו אם לא מעצמת סרטים- אם כי התמודדנו עם סרטים גדולים יותר מאלה. אתם, לעומת זאת, יכולים להקפיא באיזה כלי שבא לכם; אני חושב שקולפי יותר נחמד ליצוק לתבניות אישיות מאשר בתבנית אחת גדולה, כי הוא לא מתגלגל יפה כמו גלידה או סורבה; אבל אתם תמיד יכולים ליצוק לתבניות סיליקון אישיות או לתבנית אינגליש אחת שמרופדת בניילון נצמד ואז פשוט לחלץ את הקולפי משם, להסיר את הניילון ולחתוך לפרוסות.

המתכון הזה מניב כ-300 גרם קולפי נטו, ואני אוהב לחלק את זה ל-4 מנות. אתם תעשו ו/או תכפילו כישר בבטנכם.

• 500 גרם חלב [תיאורטית יעבוד עם כל סוג אבל ככל שאחוזי השומן עולים כך הקולפי קרמי יותר]
• 50 גרם סוכר
• 2 כפיות קורנפלור
• 140 גרם מנגו [נטו, ללא הגלעין ו/או הקליפה]
• מעט מיץ לימון
• קורט מלח

חממו את החלב בסיר גבוה- אנחנו הולכים לבשל האמ-אמא של החלב ובמהלך הזמן הזה הוא מבעבע ורוצה לגלוש אבל א. חמודי קודם תהיה בלונדיני ואוסטרלי ואחרי זה נראה אם תגלוש | ב. not on my watch! אם הסיר מספיק גבוה אז הוא רק שוצף קוצף ועושה הרבה רעש אבל בסוף הוא נרגע וחוזר למטה. they all do.

לפני שהחלב מתחמם, קחו שיפוד עץ והכניסו ישירות אל הסיר, בזווית ישרה- אנחנו צריכים לצמצם את החלב בכחצי, ובסיר עצמו קצת קשה לדעת כמה הוא הצטמצם, לכן אנחנו נכניס את השיפוד ונסמן את הגובה שאליו הגיע החלב- אני פשוט חורץ עם סכין על השיפוד. עכשיו, אנחנו צריכים לבשל את החלב עד שהוא מגיע כמעט למחצית הגובה שסימנו [אני אוהב למדוד עם שיפוד כי זה נראה לי הדבר שהכי פחות יחליט [?] את טעמו אל תוך החלב בשניות הספורות שהוא נמצא שם, אבל אם אתם ממש פדנטיים אתם יכולים למדוד עם סרגל ואז להיות ממשששש מדוייקים, אבל אני לא ממש מעוניין להכניס דברים שאני לא בטוח שהם food-safe אל תוך תערובות לוהטות, גם אם זה נירוסטה שאני אוהב. אבל you do you boo].

בקיצור, במהלך הבישול הזה, שייקח כ-20 דקות, החלב יבעבע, ויקצוף, ויאיים לגלוש- אם אתם חוששים, ובייחוד אם אתם מכינים בפעם הראשונה- אתם יכולים להסיר את הסיר לכמה רגעים מהאש, כדי לשכך את הבעבוע, ואז להחזיר בחזרה לאש. בכל מקרה, ערבבו מדי פעם עם לקקן או כף עץ, כדי שהתערובת לא תיחרך למטה [ככל שתערבבו יותר התערובת תיאורטית תצטמצם יותר מהר אבל למי יש עצבים לערבב במשך 20 דקות].

בינתיים, אתם יכולים לטחון את המנגו- בעיקרון, אני הכי אוהב להשתמש במנגו טחון ומסונן- אבל זה גם תלוי כמה סיבים יש לו ואיזה זן אתם משתמשים. אם אתם מסננים את המנגו אז אולי תצטרכו להשתמש בקצת יותר מנגו כדי להגיע נטו לכמות שצריך, אבל זה לשיקולכם.

כשהתערובת כמעט בחצי- הוסיפו את הסוכר, והמשיכו לבשל עוד כ-10 דקות, או עד שהתערובת מגיעה לחצי מהנפח המקורי שלה. בקערה קטנה בצד, ערבבו את הקורנפלור עם מעט מהחלב החם, כדי למולל את כל הגושים, ואז הוסיפו לתערובת. המשיכו לערבב, תוך כדי בישול, עד שהתערובת רותחת ומבעבעת במרכז. בשלו עוד דקה, והסירו מהאש.

הוסיפו את המנגו הטחון, וערבבו היטב- אתם יכולים לבלנדר אם בא לכם- אני לא טורח- וטעמו. האם צריך מלח? לימון? זעפרן?? אגוז מוסקט??? מה שבא לכם. שוב, כדאי שהטעמים יהיו אקסטרה מודגשים כי כשהתערובת קפואה הטעמים מתעמעמים.

סננו את התערובת אל כלי שנוח לכם למזוג ממנו [נגיד קנקן או מד ליטר], ומזגו את התערובת אל התבני[ו]ת שבחרתם. כסו בניילון נצמד [או במכסה, אם יש], והעבירו למקפיא למשך הלילה.

אם השתמשתם בתבניות קולפי, אז הדרך הכי קלה לחלץ היא להסיר את המכסה, ולטבול את הכלי הקפוא למשך שניונת קצרצרונת בכלי עם מים רותחים, רק כדי להמיס את המיקרומטר החיצוני ביותר- ואז להעביר סכין בדפנות [מספיק רק מלמעלה איפה שהאצבעות שלכם החזיקו את הכלי], בין הכלי עצמו לקולפי, ולשחרר על צלחת הגשה. אבל אם השתמשתם בכלי אחר- תבנית שמרופדת בניילון או תבנית סיליקון או מה שזה לא יהיה שבחרתם- עשו מה שצריך לעשות בשביל לחלץ ו/או לחתוך את הקולפי; אני סומך עליכם.

כשהקולפי [או הסורבה] מוכן,

הניחו להתרכך כ-10 דקות בחוץ, ואז-

הגישו בחדווה, אך עם התמיהה-

האם זה מושלם,

או על גבול המושלם מדי?