בואו נניח שלפני שבוע עשיתם מכירת ספיישל של קוביות בבקה,

סימטריות, משוכללות, מושלמות;

[מצב היפותטי בעליל כל קשר בינו לבין המציאות מקרי לחלוטין]

אבל בדרך לקוביות הללו היו כמה טסטים של בבקות שהן לא 100. נגיד, 98.

-ואנחנו אוהבים את 98 כי זו השנה שמאריה נתנה את כולה, שאניה לא מתרשמת, מדונה קופאת, שר מאמינה [והנה בונוס לבעלי כרטיס חבר מועדון- גרסה עם פחות אוטוטיון], של Divas live הראשון– טוב אני צריך להמשיך?-

ובכל זאת- אלו עדיין 2 נקודות מתחת לשלמות.

ובואו נניח שכבר נגמרו לי האנשים שרוצים לקבל, yet again, עוד בבקה;

ועכשיו נותרה בבקה אחת שצריך למצוא לה שימוש.

הפיתרון?

פודינג בבקה!

פודינג בבקה וקרמל [מלוח]

פודינג בבקה זה בעצם פודינג לחם, אבל ברמות של אולסטארז אולווינרז; הדרך הכי פשוטה לתאר את זה, היא שזה כמו פרנץ’-טוסט אפוי, אבל במקרה שלנו זה יותר כמו פרנץ’-טוסט-אפוף-קרם-ברולה אפוי; עשיר, קרמלי, ועם קראנץ’ עליון אם נקרה עליכם תופין שנקלה.

המתכון המקורי של נייג’לה משתמש ב-2 קרואסונים שהם, כידוע, יותר קלים ופחות מתוקים מבבקות באשר הן; אז בשביל להשתמש בקוביית בבקה שלי [ששוקלת בערך 422 גרם], הכפלתי את כמות הבלילה והנמכתי את טמפרטורת האפייה. כמובן שאם אין לכם קוביית בבקה אתם יכולים להשתמש באיזה מאפה שמרים שבא לכם- קראנץ, סינבון [בלי הזיגוג], רוגעלך, או אפילו חלה! מה שיש, או מה שנשאר, מהסופ”ש; התוצאה טובה יותר אם משתמשים בעוגה שהתייבשה קצת. “למה?”, שאלה כיפה אדומה- כדי לספוג את הבלילה בטר!

ובשביל להוסיף חטא על שפע, הפודינג בבקה אפילו טעים קר מהמקרר- יש שיגידו [אני] שיותר! אז אם נשאר משהו- אפשר לאחסן במקרר; ואם אתם כמוני אז אתם במזיד תקררו את זה ותגישו רק למחרת, לבראנץ’ מהסרטיםםםםםם.

• 60 מ”ל מים [4 כפות]
• 200 גרם סוכר [כוס אחת]
• כ-450 גרם עוגת שמרים כלשהי, עדיף כזו שהתייבשה קצת
• 250 גרם שמנת מתוקה [כוס אחת]
• 250 גרם חלב [כוס אחת]
• 2 כפות רום [אופציונלי- אם אתם לא אוהבים אלכוהול אפשר להשמיט]
• 1 כפית תמצית וניל
• 1/4 כפית מלח [או יותר- לפי הטעם]
• 4 ביצים
• מעט אבקת סוכר, להגשה

בסיר או קלחת בגודל קטן-בינוני, ערבבו את המים עם הסוכר. הביאו לרתיחה, על אש גבוהה, עד שנוצר קרמל. במשך הזמן הזה אל תערבבו ואל תפריעו לסוכר; אשכרה תדמיינו שזה אתם בבוקר יום ראשון לפני שהקפה נכנס למערכת. זה ייקח כמה דקות, אז בינתיים- תכינו את התבנית.

חתכו את עוגת השמרים לחתיכות וסדרו בתוך תבנית חסינת חום. לא כזה משנה באיזו תבנית משתמשים- אבל העיקר שתהיה בנפח של 1500 מ”ל לפחות [שלי 15×25 ס”מ והיא בנפח 1675 מ”ל]. האמת שזה גם לא כזה משנה איך אתם חותכים את העוגה, אבל אני אוהב לחתוך לקוביות של 2-3 ס”מ: אני אוהב שהן גדולות מספיק בשביל לשמור על structural integrity [טוב מי לא] אבל קטנות מספיק בשביל להסתדר יפה בתבנית שלי. אבל אני מודע שיש לי בעיה. קיצר כשהתבנית מלאת קוביות- שלא לומר- מקובבת- הניחו אותה בצד.

חזרו לסוכר שלנו- עד עכשיו הוא צריך כבר לרתוח ולבעבע ולקצוף כאילו -כן- הפריעו לכם בבוקר יום ראשון לפני שהקפה נכנס למערכת. באיזשהו שלב הסירופ הזה יתחיל לקבל צבע- בלונדיני ואז מוזהב ולבסוף נחושתי-ענברי- ואז הנמיכו את האש והוסיפו את השמנת בהדרגה [התערובת תתחיל לבעבע שוב ולהעלות אדים, אז היזהרו]. טרפו פנימה את החלב [הוא כבר יעשה פחות בלאגן] ואת הרום, אם אתם משתמשים. לבסוף, הוסיפו את המלח. בשלב הזה לא אמורים להיות לכם גושים בכלל, אבל אם יש- המשיכו לערבב; הנוזלים החמים אמורים למוסס אותם. כשהתערובת חלקה- כבו את האש, והניחו בצד להתקרר טיפונת, ועל הדרך תטעמו אם צריך עוד מלח, אם אתם רוצים שהפודינג בבקה וקרמל יהיה פודינג בבקה וקרמל -מלוח-.

בקערה [או יותר טוב- איזה כלי שנוח לכם לשפוך ממנו; אני משתמש בקנקן/מד ליטר מפיירקס], טרפו את הביצים היטב. זרזפו את כל התערובת הקרמלית החמימה אל תוך הביצים, תוך כדי טריפה [אנחנו רוצים לחמם את הביצים בהדרגה כדי שלא יתקשקשו לנו מהחום של התערובת]. ווהו! יש לנו בלילה מוכנה.

מזגו, בעדינות, את הבלילה על הקוביות שבתבנית, והניחו לקוביות לספוח את כל הנוזלים ולהרוות את צמאונן כי, וואו,  הן thirsty. עכשיו, אני ניסיתי לאפות את הבבקה פודינג ישר אחרי המזיגה, אחרי 20 דקות של השתכשכות, ואחרי שעה של השרייה, והתוצאות כל-כך יותר טובות ככל שתהליך המינגלינג הזה מתארך, שאני ממליץ בחום לתת להן את הזמן הזה, בתוספת נושא שיחה, to talk amongst themselves.

לקראת סוף זמן ההשרייה, חממו את התנור ל-160 מעלות.

כשהתנור חם- הכניסו את התבנית לתנור ואפו כ-30 דקות, או עד שהתערובת יציבה בצדדים וקצת רוטטת במרכז; לא לאפות יותר מדי. הוציאו מהתנור והניחו על רשת לצינון- כמה שתוכלו- לפני ההגשה.

פדרו מעל אבקת סוכר,

והתנפלו.