טוב, בתכל’ס???

יש מעט מאוד ניחוחות אפייה שמשתווים לזה של מאפה שמרים שיוצא מהתנור.

אני זוכר שכשהייתי קטן [אמ, יותר], אז ליד בית הספר לא הייתה שום מאפייה, שום קונדיטוריה, שום בית מאפה בקרבת מקום, ובכל זאת!

תמיד בשישי היה ריח של מלא עוגות שמרים שנאפות מהבתים של כל דיירי האיזור.

אלא אם כן הייתי נשאר מאוחר בשישי בגלל ריתוקים או עונשים ואז היה ריח של חריימה.

סתם לא הייתי נשאר אף פעם מאוחר בשישי אני לא יודע על מה אתם מדברים מה זה חריימה הכלב אכל לי את האישור זה היה ככה כשהגעתי.

אבל גם כיום, כשאני מוקף במאפים מנוחחים [?] כל היום, תמיד כשעוגות השמרים יוצאות מהתנור- בין אם זה קראנצים או סינרולים או בבקות או כל עוגת שמרים מתוקה- מתחילים להסתובב סביבי אנשים [אם כי זו תופעה שגרתית כי בכל זאת אני כמו השמש] ושואלים: “מממממ, מה יוצא מהתנור??”

ולמרות שאני בגדול איש של שוקולד [Always & forever],

לפעמים בא לי לנגוס דווקא באיזה סינרול חמים, שמנמן ואוורירי, רך ודביק ועל גבול הגואי מבפנים,

ואם אני מרגיש שובב אז בכלל יהיה גם קרים צ’יז פרוסטינג מלמעלה ושמע ישראל.

הבעיה? שתמיד המתכונים הם לשבט. גם אם הוא רק חצי המנשה.

אבל אנחנו יודעים מה אנחנו חושבים על בעיות.

אני לא שומע אתכן, אני לא רואה אתכן, אתן לא קיימות מבחינתי.

כי הנה, אני פה, ואחרי עוגיות השוקולד צ’יפס, קרם הברולה, הסופגניות, ועוגיות השוקולד–

עכשיו הגיע תור הסינרול!

והופ-הופ-הופ, הנה- הבעיה נפתרה.

אבל בכלל, בעיות הן כמו שאלות;

וכידוע,

לא משנה מה השאלה-

סינרול בקטנה

הכל התחיל כשראיתי את ג’וי מכינה באיזה שישי אחד, מתכון לסינרול בודד. ואז זה נגמר כשראיתי את אבקת האפייה בבצק. ובאמת, עזבו את הזברה- מי יודע מדוע ולמה להוסיף אבקת אפייה לבצק שמרים??

אז, scratch that- הכנתי בצק קטנטן משלי, אוורירי, רך, נוח, אבל שגם יש לו את האומץ לעמוד על שלו אל מול סירופ סוכר ופרוסטינג של קרים צ’יז. נו, ישראלי. וכאילו, כבר דיברנו על זה שלדעתי, אין ממש חסיד מאומות העולם שיכול ללמד אותנו, הישראלים, על עוגות שמרים, נכון?

כי זה נכון. ואמנם סירופ סוכר על עוגות שמרים זה די קטע ישראלי, זיגוג/ציפוי של גבינת שמנת- זה הכי אמריקאי. אממה, אני לא אוהב את הקלאסי האמריקאי, אלא אוהב זיגוג שהוא לא גבינתי מדי, עשיר וחמאתי אבל לא קרם חמאה, מתוק אבל לא סכריני, ובטח שלא גרגרי מאבקת הסוכר. אז גם לזה עשיתי שיפוץ.

אני הכי הכי הכי הכיייי אוהב את מאריה להכין מהבצק הזה 2 סינרולים שמנמנים ומכובדים בתפקיד מאפי בוקר, או 6 מיני-סיני’ז לנשנוש קל ליד הקפה. אתם, כמובן, יכולים להכין כמה שבא לכם באיזה גודל שבא לכם; אבל אני צירפתי הוראות ל-2 טכניקות עיצוב, שכל אחת מדגימה גודל אחר. אתם גם יכולים לעשות מיקס אנד מאץ’ כאילו זה בגד ים של פלפל. טוב, הקיץ truly הגיע.

בצק

• 10 גרם חמאה
• 50 גרם חלב קר [1/4 כוס פחות 2 כפיות]
• 85 גרם קמח רגיל
• 1/2 כפית שמרים יבשים
• 8 גרם סוכר [2 כפיות]
• קורט מלח
• 1/4 כפית תמצית/משחת וניל [או טיפטיפונת אבקת וניל]

למלית

• 30 גרם חמאה, בטמפ’ החדר
• 20 גרם סוכר לבן [בערך 5 כפיות]
• 20 גרם סוכר חום כהה [בערך 5 כפיות]
• 1/4 1 כפיות קינמון
• קורט אגוז מוסקט [לא חובה, מוסיף אלמנט מסתורי קסום; כמוני]
• טיפטיפונת מלח

להברשה לפני אפייה

• ביצה
• קורט מלח

לסירופ סוכר

• 25 גרם סוכר [2 כפות]
• 30 גרם מים [2 כפות]

לקרים צ’יז פרוסטינג

• 30 גרם גבינת שמנת [2 כפות]
• 15 גרם חמאה, בטמפ’ החדר
• 40 גרם אבקת סוכר [כשליש כוס]
• טיפטיפונת תמצית/משחת וניל
• קורטון פיצפון של מלח

להכנת הבצק:

בסיר פצפון [או בקערה קטנה וחסינת חום במיקרוגל], המיסו את החמאה על אש נמוכה. הוסיפו את החלב וערבבו היטב. הניחו בצד.

בקערה בינונית-קטנה, ערבבו את הקמח עם השמרים, הסוכר והמלח. הוסיפו את תערובת החלב-חמאה, והוניל, וערבבו עד שנוצר בצק גס. הוציאו אותו למשטח משומן קלות, ולושו במשך 5-10 דקות, או עד שהבצק יפה וחלק. היות והכמות קטנה, רוב המיקסרים לא ידעו איך לאכול/ללוש את הבצק הזה אז הכי קל ללוש ידנית; וזה גם כמות קטנה אז זה לא דורש יותר מדי מאמץ. ובתכל’ס, זה לא באמת קשה, אבל אם כל הפוקוס שלכם יהיה לסיים את הדקות האלה כמה שיותר מהר אז אתם גם תתעייפו מהר, ולכן- נגנו את הרמיקס/מאשאפ של מאריה ו-ואל יאנג ותתענגו.

כשהבצק חלק וחמדמד, עצבו אותו לצורת כדור, והעבירו לקערה משומנת. כסו בניילון נצמד, והניחו לתפוח כשעה, או עד שהבצק מכפיל את נפחו. בינתיים, אתם יכולים להכין את המלית.

להכנת המלית:

ערבבו את כל החומרים בקערה בינונית-קטנה, עד שהתערובת אחידה וחלקה. הניחו בצד. טוב יופי זה לקח 2 דקות. נו בסדר אז תנצלו את ה-58 דקות הנותרות לשנ”צ.

לעיצוב הסינרולים:

שמנו את התבניות שאתם רוצים לאפות בהם, והניחו בצד [אני משתמש בתבניות אישיות בקוטר 10 ס”מ; אבל אתם יכולים להשתמש בתבנית מאפינס, רינגים, כלים לסופלה- מה שיש לכם שחסין חום].

כשהבצק הכפיל את נפחו, הוציאו לו את האוויר [תנו לו בוקס! ליטרלי!], והעבירו למשטח משומן קלות [אני אוהב לרדד על משטח סיליקון רק כדי לא לנקות את השיש אחרי זה]. רדדו למלבן דק בגודל 25×35 ס”מ [כדאי שיהיה דק כדי שיהיה יותר מקום למלית; אם הבצק עבה- למלית יש פחות שטח להימרח עליו, ולכן תיערם בשכבה עבה, שיכולה לנזול אל מתחת לשבלול ולא תידבק אל הסליל עצמו; בסוף זה לא משנה כי זה נאפה בתוך כלי וכל מלית שנשארה בתבנית אתם תנגבו כמו חומוס עם פיתת הסינרול, אני מכיר אתכם], ומרחו את המלית בשכבה ישרה [הכי קל עם פלטה מדורגת, אבל אפשר גם לקקן או סתם כף או כפית או מה שבא לכם].

עכשיו, תראו; יש שתי שיטות נפוצות לעיצוב שבלולים: האחת היא לחתוך רולדה ולפרוס פרוסות, והשניה היא לחתוך רצועות ולגלגל כל אחת לשבלול. כאמור, אפשר להכין כמה שבלולים שאתם רוצים מהמתכון הזה, אבל אני אסביר את השיטה הראשונה לסינרולים קטנים, ואת השניה לסינרולים גדולים, אבל שתי השיטות עובדות לשתי הכמויות.

אם אתם רוצים סינרולים קטנים- גלגלו מהצד הארוך לרולדה הדוקה, וחתכו לכמה סינרולים שתרצו [נניח 6]. העבירו את השבלולים לתבניות המשומנות כשהצד הפרוס כלפי מעלה [כלומר, כשרואים את הספירלה מלמעלה], והקצה החיצוני של הבצק [הפנימי הוא מרכז השבלול שממנו מתחילה הרולדה] תחוב מתחת לשבלול עצמו כדי לדמות מעין ‘צלחת’ או ‘בסיס’ לשבלול. אני אוהב בתבניות האישיות שלי לצופף 3 שבלולים לכדי להקה [נייצ’ר דיזי!], אבל אתם תעשו איך שבא לכם. הניחו בצד.

אם אתם רוצים 2 סינרולים שמנמנים- חתכו את הבצק ל-6 רצועות שוות, וגלגלו רצועה אחת מקצה אחד לקצה השני. עכשיו, קחו את הסליל הזה, והניחו את הקצה שלו- כלומר הסוף של הרצועה, צמוד לרצועה הבאה בתור, כדי לדמות בעצם רצועה אחת ארוכה. המשיכו לגלגל לסליל יותר שמנמן בעצם, ואז המשיכו לרצועה השלישית. כשגלגלתם סליל אחד מ-3 רצועות- העבירו את הקצה האחרון של הרצועה האחרונה אל מתחת לסליל, ואז פחסו מעט את כל הסליל. העבירו לתבנית המשומנת כשהצד הפרוס כלפי מעלה [כלומר, כשרואים את הספירלה מלמעלה], והקצה החיצוני של הרצועה האחרונה תחוב אל מתחת לשבלול עצמו כדי לדמות מעין ‘צלחת’ או ‘בסיס’. עכשיו עשו בדיוק את אותו הדבר עם הרצועות הנותרות.

כשכל הסינרולים ממוקמים בתבניות- כסו בניילון נצמד, והניחו לתפוח כשעה אחת, עד שהם תפוחים ושמנמנים. כ-20 דקות לפני סיום ההתפחה- חממו את התנור ל-180 מעלות. בינתיים, הכינו את כל שאר הזיגוגים והעניינים.

להכנת הזיגוגים:

בקערה קטנה, טרפו את הביצה עם המלח עד שהתערובת אחידה. הניחו בצד.

בסיר פצפון, חממו את הסוכר והמים. כשהם רותחים- תנו להם 10 שניות של בעבוע, וכבו את האש. הניחו בצד. היזהרו לא ללכת לצפות רק לכמה דקות ספורות בקיילי [מולכת עם קלאס בליטרלי אפס מאמץ] ב-WWHL כי זה עלול להיגרר לדקות רבות שיסתיימו ברגע שתריחו קרמול הגון והמטבח יתאפף עשן. לא מדבר מנסיון בכלל.

בקערה קטנה/בינונית, ערבבו את גבינת השמנת עם החמאה, אבקת הסוכר, המלח והוניל עד שהתערובת חלקה. אני אוהב אפילו להקציף את זה קצת, כדי שזה יהיה אקסטרה חלק ואוורירי, אבל זה לא הכרחי. אבל מומלץ. טעמו ובדקו אם חסר לכם משהו [אני תמיד מוסיף עוד קצת מלח]. הניחו בצד.

לאפיית הסינרולים:

כשהסינרולים תפוחים, הברישו בביצה שטרפתם עם המלח, והכניסו לתנור. אפו במשך כ-15 דקות, או עד שהבצק שחום-בהיר והריח מטמטם לכם את המוח.

הוציאו מהתנור, הניחו על רשת, והברישו מיידית בסירופ הסוכר. הניחו להתקרר מעט, מרחו מעל את הפרוסטינג, ובלסו.