לא יודע מה איתכם,

אבל בקושי סיימנו חודש אחד של שנת 2022-

ואני כבר יכול למחוק 2 מטלות מהיעדים לשנה:

הראשונה היא סופסוף לישון 7 שעות בלילה, ואני יודע שזה אולי קצת פתטי לייחל לזה ויש מצב שחלקכם גם לוקחים את זה כמובן מאליו, אבל לקונדיטור שמנסה לשמור על שפיות ושעון ביולוגי פנימי מסונכרן עם ועדה זו מטלה די מסובכת; ואמנם בפעם הספציפית הזו ישנתי 14 שעות והלילה כלל גם יום ואני גם לא ממש מצפה שזה יקרה בקרוב שוב- אבל היי, ברגע שמטלה מתבצעת- מוחקים אותה מהרשימה.

השניה היא סופסוף ללכת לסופר הגדול הקרוב אליי כי קצת לפני שנגמרה השנה האחרונה קרה שם משהו ספק טראומטי ספק גומלי, ומאז קצת חששתי ללכת לשם, שזה גם די טריקי כי זה בעצם ההאב של כל חנויות ה-גו-טו שלי של הרוטינה השבועית, אבל אם לורליי למדה לשתות 3 כוסות קפה בבוקר של קפה-קפה-קפה אחרי המשבר- אז גם אני יכול להסתדר. כי אני, הרי;

ובתכל’ס בתור אחד שקשה לו לפעול אורכית ולהתמקד עם מטלה אחת לאורך זמן, ובמקום זאת מעדיף לאכול לעשות הרבה דברים קטנים ולפעול רוחבית [וזה יהיה הדבר היחידי שמתרחב פה תודה רבה], טו דו ליסט שמורכב מהרבה מטלות קטנות ואולי טריוויאליות הוא ה-דבר כדי להתקדם.

או להרגיש שאתה מתקדם, שזה חצי מהמאבק.

ועכשיו, הגיע הזמן לסמן מטלה נוספת ברשימה:

מתכון שאני כבר הרבה זמן רוצה לפרסם כי זה פשע שלא מכירים את זה- ויותר חמור מזה- מכינים את זה, בארץ,

והוא-

טארט או סוכרה.

טארט או סוכרה

מה שקצת מבלבל ב”טארט או סוכרה” זה שראשית, זה בכלל לא טארט. שנית, טוויסט! אם תגגלו את זה, תגלו שדווקא בעצם ~כן~ יש טארט כזה, או בעצם פאי, שהוא קלאסיקה צרפתית-קנדית, אבל בואו נשאיר את התהילה הקנדית הזו לסלין וברוק-לין [אין קשר ביניהן ואנחנו נתכחש לסנאץ’ גיים], כי עם כל הכבוד לרפרפת סכרינית שנאפית בקלתית- we can do better.

אנד ווי דו! כי בגרסה הצרפתית שלנו, טארט סוכרה הוא ה-reina האמיתית: לחמניית בריוש חמימה וחמאתית, שחומה ומתקתקה, פחמימתית בהגדרה המילונית, מנחמת ומחממת internally- and on the outside. נכון מאוד; She IS beautiful!

הצורה הפופולרית להכין טארט או סוכרה היא פשוט מאפה אחד גדול, ממש ממש שחום ודי דק, שחותכים לפרוסות לאחר האפייה. אני, לעומת זאת, מעדיף להכין מאפים אישיים כי זה נאפה מהר יותר, נאכל מהר יותר, וגם נשמר מהר טוב יותר; ובכלל אני אוהב לזגג אותם בזיגוג שקצת פחות משחים כי אני לא רואה בזה ערך מוסף פה, ואני גם אוהב שהם קצת יותר שמנמנים עם יותר bite. אבל זה לגמרי עניין אישי.

אני גם אוהב להכין מהבצק הזה מאפים גדולים כדי שאם כבר מנחמים- שינחמו באבו-אבוה. אז מהכמות שמובאת פה אני מכין 12 מאפים, אבל הרבה פעמים אני חוצה את המתכון ומכין 6, או מכין יותר אבל יותר קטנים; הכל תלוי בקהל היעד וברמת הנחמה הנדרשת. אתם? תעשו כישר בתיאבונכם.

לבצק

• 7 גרם שמרים יבשים [2 כפיות ורבע]
• 75 מ”ל חלב, בטמפ’ החדר או חמים, לא יותר מזה
• 500 גרם קמח רגיל
• 12.5 גרם מלח [בערך 2 כפיות]
• 60 גרם סוכר [1/4 כוס + כף]
• 225 גרם ביצים [4 ביצים בגודל L]
• 250 גרם חמאה קרה
• 1 חלמון
• 1 כף חלב
• 50 גרם חמאה [לנעיצה על הבצק לפני האפייה]
• מעט סוכר [לפיזור מעל הבצק לפני האפייה]
• מעט מלח [מומלץ מאלדון אבל לא חייב, לפיזור מעל הבצק מעל האפייה]

בקערת מיקסר, ערבבו את החלב והשמרים. הניחו בצד למשך 10 דקות- זו גם דרך טובה לבדוק אם השמרים עדיין פעילים- התערובת אמורה לתסוס ולבעבע [אם לא- לכו לקנות שמרים חדשים! יאללה 5 דקות כבר חזרתם]. הוסיפו את הקמח, ומעל את הסוכר, המלח והביצים, והתחילו לערבל, במהירות נמוכה עד שנוצר בצק אחיד.

בינתיים, חתכו את החמאה לקוביות.

לאחר 5 דקות, כשהבצק אחיד, הגבירו את מהירות הערבול מעט, והוסיפו את החמאה בהדרגה. המשיכו לערבל עד שכל החמאה נטמעה [אין יותר גושים שלה], והבצק אחיד, בערך 5 דקות נוספות.

הוציאו את הבצק אל משטח מקומח, עצבו לצורת כדור, והעבירו לקערה משומנת. כסו בניילון נצמד [משומן גם הוא], והתפיחו שעה-שעתיים, או עד שהבצק הכפיל את נפחו. וגם אתם שמים את הבצק ליד הרדיאטור והוא עדיין לא הכפיל את נפחו למרות שעברו שעתיים- תנו לו עוד! אל תחסכו בהתפחה.

הוציאו את האוויר מהבצק והעבירו אל משטח מקומח קלות. חלקו את הבצק ל-12 חתיכות [או כמה שבא לכם], וכדררו [הכדרור היחידי שהולך להיות פה בפצפוצים] כל חתיכה לכדור שמנמן, ומעכו מעט כדי שפני הכדור יהיו שטוחים. העבירו את הכדורים הפחוסים אל מגש אפייה המרופד בנייר אפייה, כסו בניילון נצמד משומן, והניחו לתפוח כשעה-שעתיים, או עד שהם הכפילו את נפחם [זוכרים את המשפט האחרון של הפסקה הקודמת? אז שוב].

לקראת סוף זמן ההתפחה, חממו את התנור ל-180 מעלות.

לאחר שהכדורים תפחו, טרפו היטב, בקערה קטנה, את החלמון עם החלב, והברישו את הכדורים התפוחים.

נעצו מספר גומות בכל כדור באמצעות אצבע מקומחת [או כף עץ או ידית של מערוך או באיזה כלי האהוב עליכם לתחיבה. זה לא ענייני]. בכל גומה, הניחו קוביה קטנה של חמאה. לבסוף, פזרו את הסוכר והמאלדון מעל כל כדורי הבצק.

הכניסו את המגש לתנור ואפו במשך 15-20 דקות, או עד שהמאפים שחומים ומלבבים, וריח החמאה מרחפת על פני הבית.

הוציאו מהתנור והניחו להתקרר מעט לפני האכילה.