וואי, אתם יודעים כמה אני אוהב תותים??

מפה ועד כמעט-ברלין.

בטארט פשוט או מסובך, בפרזייה קלאסית או ליניאקית, בעוגת שכבות או עוגת גבינה– העיקר שיהיו שם!

והרי אנחנו יודעים כבר שתותים וקצפת זה שידעך למופת; מדליק משואה ונמצא בראש הפירמידה ואף בפרק האחרון בתמונה שמחזיקות ידי הגדות.

לכן, זה רק טבעי שאנחנו גם נהלל, ונפאר, ונשבח! אותם בעוגה הכי נוסטלגית שאני מכיר:

רולדה!

למרות ש, גילוי נאות?

אין לי שום ערך סנטימנטלי-נוסטלגי לרולדות.

כי לא זכור לי שאני בילדותי, או אף בנערותי, אי פעם גלגלתי ג’נואזים למיניהם.

[אם כי. אני בקושי זוכר עם איזה צנטר לא השתמשנו בעוגת השכבות אז לא יודע כמה אני יכול להעיד על זכרוני]

וגם לא שמרים או עוגיות למיניהן.

דברים אחרים? כן. תופינים? לא ולא.

אבל טוב אז בואו נבטיח לעצמנו, לאור ירח, שהרולדה הזו תהיה הנוסטלגיה העתידית שלנו?

יש אנשים שעושים מזה קריירה!

טוב אבל אני לא אכריח אתכם.

כך או כך,

בטוח יהיה טעים.

רולדת תותים וקצפת

למרות שהכי מתבקש, לרולדת תותים וקצפת, פשוט לגלגל עם ריבה ולצפות בקצפת [או למלא בקצפת ותותים ולצפות בעוד קצפת או אבקת סוכר]- אני אוהב לסטות מהסטנדרט [סיפור חיי] ולעשות לרולדה גלו אפ של אול סטארז: להחליף את המלית- בקרם תותים, ולהעמיד את העוגה- אחרי גלגול מדורדס- לגובה. כך, הרולדה נראית כמו עוגה רגילה, ואז בפריסה- בדומה לפוסט הזה: הפתעה! מתגלות שכבות אנכיות! הכי וואו+שיגעון. אבל כמו משלוח עוגיות לפני תקופת מבחנים, או מכונת קפה בסיומה: שתי האופציות מושלמות.

הספוג שבד”כ משתמשים בו לרולדות הוא ג’נואז- שאך עתה אפינו בפרזייה!- אבל בשביל לגלגל אותו מבלי לשבור אותו, צריך לעשות את זה כשהוא חם, וזה טיפטיפונת מלחיץ; ולחץ זה בערך הדבר האחרון שאני צריך שתחוו עכשיו. קמטים וזה, למרות הקיל’ס.

לכן- משתמשים במתכון אחר! כי אם ברולדת השוקולד אני לא עושה את זה- אין סיבה שגם פה לא. אני אוהב את המתכון של סטלה פארקס, שהוא מצויין כמו שהוא, וגם בזרימה שלו הוא בול לעוגה הזו- אבל אני ביצעתי בו כמה שינויים כדי שיהיה קצת יותר נוח להכנה וקצת הרבה יותר טעים לאכילה.

לעוגה

• 100 גרם חמאה
• 200 גרם ביצים [בערך 4, תלוי בגודל]
• 200 גרם סוכר
• גרידה מ-2 לימונים
• 3.5 גרם אבקת אפייה [3/4 כפית]
• 2 גרם מלח [1/2 כפית]
• 1.14 גרם סודה לשתייה [1/4 כפית]
• 10 גרם תמצית/משחת וניל [2 כפיות]
• 125 גרם קמח [כוס פחות כף]

לקרם התותים

• 230 גרם חמאה רכה
• 80 גרם אבקת סוכר [3/4 כוס]
• 200 גרם ריבת תות
• קורט מלח
• מעט מיץ לימון

לקצפת

• 250 גרם שמנת מתוקה
• 50 גרם אבקת סוכר [חצי כוס]
• מעט תמצית או משחת וניל
• אופציונלי: מעט ריבת תות

להכנת העוגה:

חממו את התנור ל-180 מעלות, ושמנו מגש אפייה גדול [שלי בגודל 45×33 ס”מ], רפדו את התחתית שלו בנייר אפייה, ושמנו גם אותו. הניחו בצד.

בסיר או קלחת קטנים, בשלו את החמאה על אש בינונית, תוך כדי ערבוב, עד שהיא משחימה ומקבלת צבע כהה וניחוח אגוזי מאלחש; בהתחלה החמאה תימס, תשצוף, תקצוף, ותבעבע בפראות. מה שאנחנו מחפשים זה שמוצקי החלב  ישתזפו להם ויצבעו את כל החמאה בגוון שחום מהמם, וטעם מקורמל מרסק. אבל! הם נוטים לשקוע לתחתית, הממזרים האלה, ואז הם עלולים להישרף. לכן- צריך לערבב כל הזמן. באיזשהו שלב, איפשהו אחרי השצף והקצף, יהיה ממש קשה לראות מה קורה בתחתית ואיזה צבע יש לחמאה, בגלל כל הבועות, אז זה לגמרי בסדר ואף מומלץ להסיר את הסיר/קלחת מהאש, לחכות כמה רגעים עד שיחלוף הזעם, ואז לראות את הצבע של החמאה. כשהיא ענברית- שפכו לקערה קטנה או כוס חסינת חום או מה שבא לכם, והניחו בצד להתקרר מעט.

בקערת מיקסר, טרפו את הביצים עם הסוכר, גרידת הלימון, אבקת האפייה, המלח, והסודה לשתייה. חברו למיקסר עם הבלון [כלומר וו ההקצפה], והקציפו במהירות בינונית למשך 5 דקות, או עד שהתערובת מבהירה ומתחילה להסמיך. הגבירו את המהירות לגבוהה, והקציפו במשך 5 דקות נוספות, עד שהתערובת ממש בהירה, סמיכה, והבלון [וו ההקצפה] משאיר אחריו שובל שנראה כמו מערבולת אימתנית.

הורידו את המהירות מעט, והוסיפו בהדרגה את הוניל והחמאה השחומה, בזרם דק ומתמשך. הורידו את המהירות עוד קצת, והוסיפו את כל הקמח בבת אחת. כשכמעט כל הקמח נטמע, הוציאו את הקערה מהמיקסר, וקפלו כמה פעמים ידנית כדי לסיים את ערבוב המסה ולוודא שלא נשארו גושי קמח לא-מעורבבים. שפכו את כל הבלילה אל המגש המרופד והמשומן, ושטחו עם פלטה מדורגת לשכבה דקה ואחידה.

הכניסו לתנור ואפו עד שתפוח וזהוב בצורה אחידה, וכשנוגעים קלות במרכז מרגישים שזה תפוח אך עדיין רך מספיק בכדי שהשקע שיצרה האצבע- יישאר; משהו כמו 12 דקות. בינתיים, תשטפו את המיקסר/תוציאו את החמאה/תתאמנו בסולו בנות. מה שבא לכם.

כשהעוגה מוכנה, הוציאו מהתנור והניחו על רשת לצינון, וכסו ביריעה גדולה [או 2, או כמה שצריך] של נייר אלומיניום- היזהרו שהיריעה לא תיגע בעוגה עצמה, כי אז הקרום העליון של העוגה יידבק אליה; אבל זה לא נורא אם כן- והניחו להתקרר, מכוסה, עד שהעוגה מגיעה לטמפ’ החדר, היינו 20 מעלות [יותר חם מזה יכול להמיס את הקרם; יותר קר מזה עלול לשבור את הרולדה]. בינתיים, הכינו את קרם התותים.

להכנת קרם התותים

בקערת מיקסר עם וו גיטרה, ערבלו את החמאה עם אבקת הסוכר למשך 4 דקות, במהירות גבוהה, עד שהתערובת בהירה ואוורירית. גרדו את דפנות הקערה, ערבלו עוד דקה אחת, ואז הוסיפו את הריבה וערבלו עד שהתערובת אחידה. עכשיו- טעמו. האם צריך מלח? מיץ לימון? אני תמיד מוסיף קצת מכל דבר. גרדו את דפנות ותחתית הקערה, וערבלו שוב למשך דקה, עד שהתערובת חלקה ואחידה. הניחו בצד.

לגלגול הרולדה

הסירו את כיסוי האלומיניום ממגש האפייה, והעבירו פלטה בין קצוות העוגה לתבנית, כדי לשחרר אותה- אך השאירו אותה על המגש. אם אתם חפצים ברולדה קלאסית- אז פשוט מרחו את הקרם, גלגלו מאיזה צד שאתם רוצים [גלגול מהצד הארוך יתן רולדה ארוכה; גלגול מהצד הקצר יתן רולדה שמנמנה עם הרבה סיבובים], והעבירו לצלחת הגשה.

אם אתם מרגישים קצת fancy, ובא לכם לשדרג כמו בתמונות בפוסט פה- אז:

חתכו את העוגה ל-3 פסים ארוכים, והשאירו אותם במקומם. מרחו את קרם התותים בצורה אחידה מעל כל השכבות. גלגלו פס אחד בצורה הדוקה, לרולדה. החזיקו את הרולדה, והביאו את הסוף שלה [כלומר קצה הרצועה], לתחילת הרצועה הבאה- והמשיכו בגלגול. כנ”ל ברצועה הבאה; ככה אנחנו בעצם מחקים רצועה אחת ארוכהההה ארוכהההה שתניב עוגה גדולה. לבסוף- סובבו את הרולדה ב-90 מעלות, והעמידו את הרולדה על צלחת הגשה, כך שרואים את הספירלה מלמעלה.

לציפוי הקצפת

בקערת מיקסר, או אפילו קערה גדולה ומטרפה וקצת אנרגיות חיוביות, הקציפו את השמנת המתוקה עד לקבלת קצפת רכה אך עדיין יציבה. השתמשו בכף או פלטה מדורגת [או ישרה, או מה שבא לכם] כדי לצפות את העוגה; אני אוהב את המראה הפרוע סטייל מרנג שוויצרי.

אם בא לכם, טפטפו מעל מעט מריבת התות. העבירו למקרר למשך שעה לפחות, רק בשביל לייצב את הקצפת- והתחילו בחגיגה. היום אתם עושים מה בא לכם!