פריז ביום אחד היא מטלה קצת קשה- צריך לדעת טוב מאוד לאן ללכת ומה לעשות כדי לא לבזבז זמן, בייחוד כשהוא כל כך מוגבל ויקר-ערך.

בתכל’ס, זו יכולה להיות אחלה סדרה, 24 שעות בחו”ל. הדרמה! הלחץ! שברון הלב! אתם תצחקו, תבכו, והכל ב-60 דקות כולל פרסומות.

[לכל המפיקים/במאים/תסריטאים שמביניכם; call me]

ועוד במקרה הטוב זה 24 שעות. בד”כ זה יום אחד, שזה אומר, שנגיד מגיעים בבוקר והולכים בלילה? אז נניח 12-14 שעות? אז זה סירייסלי, ליטרלי, זמן קצר ומלאכה מרובה!

בפוסט הזה אני הולך להציע לכם מסלול קונדיטורי עמוס וגדוש, מאביס ומלהיב, וגם מרוקן ארנקים, שינצל כמה שיותר את היום שלכם בפריז, בהנחה שאתם מגיעים מוקדם בבוקר, והולכים מאוחר בלילה. אתם לא חייבים להכנס לכל הקונדיטוריות [תעברו באינסטוש או באתרים שלהן ותראו איזו ויטרינה קוראת לכם], ואתם גם לא חייבים לקנות משהו רק כי זה של קונדיטור מפורסם מסויים. אל תדאגו, לא תישארו רעבים.

כמו תמיד, אני ממליץ להשתמש באיזו אפליקציה של תחבורה ציבורית [אפילו גוגל מפות] כדי שהניוד יהיה יעיל וזריז.

אז שנתחיל?

הדבר הראשון שעושים הוא להגיע למרכז פריז- אני בד”כ מעדיף את הרכבות, אז אני אוהב לקחת את רכבת ה-RER ולהגיע לאחת התחנות המרכזיות בפריז [כמו Gare du Nord או Gare de Lyon]. משם, אני ממליץ לקנות כרטיסי תחבורה ציבורית [הכי טוב לענייננו זה כרטיסייה (Carnet) משולבת לאוטובוסים+מטרו], ואז להתחיל להתחרע.

התחנה הראשונה אצלי בכל פעם היא פייר הרמה [Pierre Herme], הידוע גם בקרב האוכלוסייה הפצפוצית בשם ‘כפרוני’. למזלנו, כל הסניפים הגדולים שלו [אלו שמוכרים שם גם את הקינוחים- שימו לב שיש סניפים שמוכרים רק שוקולדים ומקרונים], נמצאים בסמוך לקונדיטוריות מעולות אחרות, אז אפשר להרוג לאכול כמה ציפורים קינוחים במכה אחת- הרי אנחנו צריכים לדחוס את פריז ביום אחד בלבד.

מאיה ואני תמיד צחקנו על זה שב-Boulevard Pasteur יש את השילוש הקדוש של פייר הרמה, קלייר דמון [Claire Damon– שלקונדיטוריה שלה קוראים Des Gateaux et du Pain] וסיריל ליניאק [Cyril Lignac], או- פיירוש, קליירוש וסירילוש, והם מהווים מעין משולש ברמודה שאתה נשאב לשם ולא יוצא [או כן, בסופו של דבר אבל אתם יודעים, בשן או עין או צנתור קל]. עם הזמן גם מורי יושידה [Mori Yoshida] הצטרף וריבע את המשולש.

אבל למעשה, יש איזור חדש שמרכז גם הרבה קונדיטוריות, ובאופן מחשיד גם איזו כנסיה באמצע- Saint Sulpice. קל לזהות את האיזור לפי המזרקה הגדולה במרכז.

שם, יש לא רק את פיירוש, אלא גם את כריסטוף מישלאק [Christophe Michalak– אם אתם בקטע, אני בד”כ לא], ארנו לארר [Arnaud Larher] והשוקולטייר האהוב עליי בפריז פטריק רוז’ה [Patrick Roger], ואפילו את Un Dimanche à Paris של ניקולא בשיר [Nicolas Bacheyre], אם בא לכם איזה טי-טיים, אבל אני בד”כ רק קופץ לרוז’ה ומוותר על השאר. אחרי שאתם מלאי שקיות עם קינוחים [או שוקולדים], אתם יכולים לדדות אל עבר גני לוקסמבורג היפהפיים בשביל לאכול שם בניחותא. בדרך יש גם את סדהארו אאוקי [Sadaharu Aoki], אם אתם בקטע שלו, אבל אני אישית לא.

אחרי שהסוכר עלה בחזרה מנפילתו, ואתם הספקתם לנוח קצת, אפשר ללכת לגרנד אפיסרי [La Grand Epicerie], שהוא כמו סופרמרקט קולינרי עצום ומרהיב, שלפעמים הולכים בו קצת לאיבוד, אבל מה זה משנה כל עוד יש מזגן ומלא קלוריות לשרוף ממקודם. מה שעוד טוב בו זה שהוא צמוד לאחות הגדולה שלו, Le Bon Marche, שהיא חנות כלבו ענקית רבת-קומות והכי חשוב, שירותים בלי תור.

עכשיו שהתפנה קצת מקום בבטן [או בארנק], אפשר להצפין ולמצוא את קליירוש! האהא, חשבתם שתפספסו אותה אם תוותרו על Pasteur, אה? אז טעיתם! ולא רק זה, יש גם את המקום לשעבר של פיליפ קונטיצ’יני [Philippe Conticini], שנקרא La Pâtisserie des Rêves ואת המקום החדש שלו [חה!] שנקרא Gateaux D’emotions, ואת אנג’לינה [Angelina], אם אתם רוצים שוקו חם ש, כמו כל השוקואים החמים בפריז, כדאי מאוד לחלוק כי קשה לסיים אחד לבד.

טוב אז עכשיו באמת צריך הפסקה. אני ממליץ ללכת לאיזור החנויות המתמחות ולהתפרעעעעע כאילו אתם רוכבים על שור מכני וקוראים לכם מדונה.

כאמור, רוב החנויות המתמחות נמצאות באותו רחוב, rue de Montmarte, ושאר החנויות נמצאות ברחובות הסמוכים. בעיקרון, תחנת המטרו הכי קרובה לשם היא Les Halles, אבל אפשר בקלות להסתבך, או להתעכב, שם. אז אני ממליץ לרדת ב-Étienne Marcel, ואז פשוט ממשיכים על הרחוב עד שמגיעים לחנויות:

• Deco Relief- 6 Rue Montmartre
• Mora– 13 Rue Montmartre
• La Bovida- 36 Rue Montmartre
• A. Simon- 48 Rue Montmartre
• E.Dehillerin- 18 rue Coquilliere
• G. Detou- 58 Rue Tiquetonne

בתכל’ס, אני יכול להעביר רק באיזור הזה יום שלם. בפועל, אני איכשהו תמיד מעביר באיזור הזה שני חצאי-יום. אם התעייפתם, אתם יכולים לקפוץ ל-Jardin Nelson-Mandela, שהוא גן/פארק יפהפה שפתוח 24/7, ולנוח לכמה רגעים.

טוב בשלב הזה רוב היום מאחורינו, אז צריך להזדרז ולהחליט החלטות קשות- באופן אישי, אני יכול לישון טוב מאוד בלילה מבלי לראות אטרקציות תיירותיות מאוסות. אבל לא משנה כמה פעמים אני בפריז, את מגדל אייפל אני תמיד אוהב לראות (:

אבל קודם! יש עוד תחנת חובה אחת, והיא הקונדיטוריה של סדריק גרולה [Cedric Grolet]! שימו לב שיש את המלון, Le Meurice, שאתם תמיד יכולים להכנס לשם לאכול קינוחים [אך צריך להתלבש בהתאם אחרת הקינוחים יבואו עם התנשאות זבת חוטם], אבל לדעתי עדיף לקחת קינוחים מה”פטיסרי” שהם פתחו בצד המלון, ואז לקחת אותם ממול אל גני טולרי [Le jardin des Tuileries]. אם אני לא טועה, הקינוחים שקנינו פה היו הכי יקרים, אז התכוננו לכך נפשית. או ארנקית. אבל הם היו שווים את זה.

אם עוד יש לכם מקום אתם יכולים לקפוץ לז’אן פול הבה [Jean Paul Hevin] או ל-לאדורה [Ladurée] שנמצאים ליד.

עכשיו אפשר ללכת לאיזו אטרקציה שבא לכם- שער הניצחון, כנסיית נוטרדאם, מגדל אייפל.. כאמור, אם אני צריך לבחור, הייתי הולך לאייפל, כי הכי קל לראות/לצלם אותו מבלי להכנס לכל ההמולה והבלאגן.

אבל אם יש לכם עוד קצת זמן, אני ממליץ ללכת לשאנז אליזה, לא בגלל שער הניצחון שנמצא בסופו [למרות שזה בונוס נחמד], אלא בגלל 86 Champs- חנות קונספט חדשה של פיירוש ביחד עם ל’אוקסיטן [L’Occitane] שמאחדת מסעדה עם בר עם בשמים וקינוחים של פיירוש וכל מה שקשור בפלז’ר פרינסיפל הפריזאי, ואפשר לשבת ולהזמין שם לאכול! שזו דרך נחמדה לסיים את היום.

ואת הפוסט.

אבל!

רק אחרי הטיפ הכי הכי חשוב, והוא- שאם אתם צריכים לעשות את פריז ביום אחד ויש לכם מלא מה להספיק, ומלא מה לאכול, ולקנות, וללכת, וגם להספיק לחזור [ואולי גם אפילו לעשות פיפי כמו בני אדם], אז קל להילחץ ולהתייחס לטיול המנפיש הזה כמו מירוץ מלחיץ. אז קחו נשימה עמוקה, הביטו סביב, וחפשו איזה ורד להריח.