תגידו לי, מי העורך/ת המוזיקלי/ת של רדיוס?

אני יכול להכין להם עוגה? כי יש לתחנה הזו נטייה, ברגע הכי קריטי בנסיעה שלי, פתאום לשים שיר שמחזיר לי את התקווה באנושות בחיים בנסיעה. נניח שבוע שעבר, נהגתי באוטו בדרך לעבודה, ורגע לפני שהחלטתי שיהיה יום נוראי כי כל השירים ברדיו דיכאו לי את הפרצוף וזה מתחיל לי את היום ברגל שמאל, אני מעביר תחנה ושומע בלדה מתחילה לנגן. ואז:

• לות’ר ונדרוס: “My love…”
• נועם: “יאייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי”
• לות’ר: “There’s only you in my life”
• נועם: “יאייייייייייייייייייייייייייייייייי”
• לות’ר: “The only thing that’s right”
• ~נועם מתחמם ווקאלית~
• מאריה: “My first love”
• לות’ר: “yeah”
• נועם ומאריה: “You’re every breathe that I taaaaake, you’re every step I ma-aaaaa-ke”

וככה אני ממשיך עדדדד סוף השיר, ואז האמת שגם אם היו שירים מכוערים אחרי זה, שלא יכולתי לדעת כי כבר הגעתי לעבודה, זה לא משנה לי כי אני כבר במצב רוח מרומם. אוי וגם בשבוע שעבר היה לי רגע אחד לפני שאיבדתי תקווה, ואז החלפתי לרדיוס, ופתאום אני שומע את ההתחלה של The Boy Is Mine!! מתי לאחרונה שמעתם את השיר הזה??

או שהיה איזה יום אחד, שאיך שהתנעתי את הרכב ובאתי לצאת מהחניה- משאית עקפה אותי והחליטה לפרוק סחורה מולי. ואז היה הרמיקס המפורסם של וויטני ל-It’s not right, but it’s ok שזה בדיוק מה שהרגשתי באותו רגע, או במילים אחרות: yaaaaaas. ואז עד שנגמר השיר המשאית כבר זזה קצת כדי שאני אוכל לעבור אותה, ואתם יודעים, אולי היא זזה ~בגלל~ העבודה שלא צפצפתי לה ללא הרף ~בגלל~ העובדה שוויטני בידרה אותי באוטו. כי אם הייתי מצפצף ומרגיז את הנהג אז אולי הוא דווקא היה נשאר שם. אבל גם יכול להיות שהוא זז כי כשהוא הסתכל במראה על מי שמאחוריו הוא ראה פסיכי עם משקפי שמש שרוקד באוטו ומדבר לעצמו, והניח לעצמו שאולי כדאי שהפסיכי הנ”ל יתקדם. זו רק תיאוריה.

ואגב נוסטלגיה, מתי הפעם האחרונה שאכלתם פודינג שוקולד אמיתי [לא אינסטנט! (שכבודו במקומו מונח)]?

אני אנחש שעברו כמה אביבים. ועוד מה שנחמד בפודינג שוקולד זה שעושים אותו על הכיריים, ממצרכים יומיומיים כמו קורנפלור וקקאו, ואם יש קצת שוקולד בבית- עוד יותר טוב; והוא גם לא כבד או עשיר מדי [כי אין ביצים או חמאה], והאמת שאם אתם רוצים פשוט את הפודינג- אתם יכולים להכין אותו ולשפוך לתוך כלים אישיים.

אבל במתכון הבא, זה לא סתם פודינג שאוכלים מתוך קערה/כוס; אלא פודינג שיושב על בצק שורטברד פריך וחמאתי, עם שכבת שוקולד חבויה.

אני ממליץ גם להגיש עם קצפת. תשאלו את מיכל ינאי למה.

חיתוכיות פודינג שוקולד

המתכון המקורי של אליס מדריץ’, היה מעולה כמו הוא; אבל אני הוספתי קצת מלח לשכבת השוקולד, ושיניתי מעט את תהליך הכנת הפודינג כדי שיהיה עוד יותר foolproof.

לגרסה פרוונית/טבעונית החליפו את החמאה שבבסיס השורטברד במרגרינה/שמן קוקוס [ואז כדאי להוסיף 3/4 כפית וניל], את החלב שבמלית הפודינג בחלב סויה/שקדים, ואת השמנת בקרם קוקוס [לפחות 20% שומן].

לבסיס השורטברד

• 100 גרם חמאה
• 50 גרם סוכר חום
• 1/2 כפית תמצית וניל
• 1/2 כפית מלח
• 125 גרם קמח [כוס אחת פחות כף]

לשכבת השוקולד

• 60 גרם שוקולד מריר [באחוזים שאתם אוהבים לאכול], קצוץ, או פצפוצי שוקולד [1/3 כוס]
• מעט מלח ים עדין, כמו פלור דה סל

למלית הפודינג

• 50 גרם סוכר [1/4 כוס]
• 30 גרם קקאו [1/3 כוס]
• 2 כפות קורנפלור
• קורט מלח
• 360 מ”ל חלב [כוס וחצי פחות כף, לא שהיא תשנה משהו אם תשאירו אותה]
• 120 מ”ל שמנת מתוקה, 32% אחוזי שומן לפחות [חצי כוס]
• 140 גרם שוקולד מריר [עד 60% מוצקי קקאו]
• 1 כפית תמצית וניל
• 1 כף רום כהה [לא חובה- רק לחובבי אלכוהול עם שוקולד]

להגשה

• מעט קצפת או אבקת סוכר

להכנת הקלתית:

רפדו תבנית ריבועית בגודל 23×23 ס”מ בנייר אלומיניום כך שיכסה גם את הבסיס וגם את הדפנות, ושגם יהיו קצת שוליים מעבר לדפנות. אני אוהב לרפד ב-2 כיוונים: קודם כל יריעה אחת שמונחת בצורה אנכית, ואז עוד יריעה של נייר אלומיניום בצורה אופקית, שמכסה את הדפנות שלא מכוסות + הבסיס שכבר מכוסה. אם נייר האלומיניום לא חזק/עבה במיוחד, שימו שכבה כפולה. חממו את התנור ל-180 מעלות.

המיסו את החמאה בקערה בינונית במיקרוגל [וודאו שהקערה חסינת חום ומתאימה למיקרוגל; אם אין, אתם יכולים להמיס את החמאה בסיר קטן ואז להעביר לקערה בינונית אחרת]. הוסיפו אליה את הסוכר, המלח ותמצית הוניל וערבבו היטב. הוסיפו את הקמח וערבבו רק עד שהקמח נטמע בתערובת. אל תדאגו אם הבצק נראה רך או קצת שומני; זה בסדר.

העבירו את הבצק לתבנית המרופדת ושטחו עם הידיים לשכבה אחידה. אם אתם אובססיביים וצריכים שהשכבה תהיה ממש ממש אחידה וחלקה [guilty!], אפשר לעבור עליה עם פלטה מדורגת, או כפית, או כף, או כל מה שנראה לכם שיעבוד. הכניסו לתנור ואפו במשך 15-20 דקות, או עד שהבצק זהוב בצורה אחידה, וקצת שחום יותר בקצוות.

להכנת שכבת השוקולד:

מיד כששכבת השורטברד אפויה, הוציאו את התבנית מהתנור ופזרו מעל באופן אחיד את השוקולד הקצוץ או פצפוצי השוקולד. המתינו 2-3 דקות [החום של הבצק ירכך את השוקולד בזמן הזה], ואז מרחו עם פלטה או כף לשכבה דקה ואחידה. פזרו מעל את מלח הים העדין. הניחו לבצק להתקרר ואז הכניסו למקרר כדי ששכבת השוקולד תתקשה.

להכנת שכבת הפודינג:

בסיר/קלחת בינוניים, ערבבו את הסוכר, הקקאו, הקורנפלור והמלח. כל המטרה עכשיו היא למנוע גושים, והכלי שעושה את זה הכי טוב הוא מטרפה, אז השתמשו בו. הוסיפו בערך 3 כפות מהחלב וטרפו היטב עד לקבלת תערובת חלקה. טרפו פנימה את יתרת החלב ואת השמנת המתוקה. חממו את התערובת על אש בינונית, תוך כדי ערבוב תמידי שמגיע גם לתחתית הסיר ול’פינות’, עד שהתערובת מסמיכה ומבעבעת גם במרכז, בערך 7 דקות [אחרי 5 דקות אתם תראו שהתערובת מסמיכה ומתחילה לבעבע בצדדים, ואז כדי למנוע גושים צריך לטרוף/לערבב קצת מהר יותר, אבל הפודינג מוכן רק כשהוא מבעבע גם באמצע]. הסירו את הסיר מהאש, תנו ערבוב קטן מכל פינה בסיר, והוסיפו את השוקולד הקצוץ אל תוך הסיר. הניחו לפודינג להמיס את השוקולד, בערך 45 שניות, ואז ערבבו נמרצות כדי לאחד את התערובת. הוסיפו את הוניל והרום [אם אתם משתמשים], וחיש-מהר, שפכו את פודינג השוקולד על תחתית השורטברד מצופת השוקולד שבתבנית. גרדו את כל הפודינג אל התבנית, ואז שטחו את הפודינג עם מרית או פלטה עם 3-4 שיטוחים [בשביל לא להזיז יותר מדי את הפודינג כשהוא כבר לא על האש- זה יכול להפריע ליכולות ההתייצבות שלו]. הניחו לפודינג להתקרר ככה, מבלי לגעת בו בכלל, עד שהוא לא חם, בערך שעה. הכניסו למקרר, ללא כיסוי, עד שהפודינג קר לגמרי. כסו את התבנית וקררו למשך 4 שעות לפחות, או למשך לילה שלם.

הוציאו את התבנית מהמקרר והשתמשו ביריעות האלומיניום כדי להוציא את החיתוכיות [שלא חתוכות עדיין] מהתבנית, אל קרש חיתוך או משטח עבודה. באמצעות סכין ארוכה וחדה, חתכו ל-20 חתיכות [או כמה שבא לכם].

הגישו כל ריבוע חתיכי עם אבקת סוכר, או קצפת ממותקת קלות.