אתם אוהבים דבש?

אני לא.

ואני לא רוצה לאכול את זה, לטעום את זה, להריח את זה, לראות את את זה או לשמוע את זה. בעצם, לא איכפת לי לראות או לשמוע את זה אם זה גדוש במליזמות והיי נוטס ועקב סטילטו איקוני במיוחד.

אבל לא משנה כמה מעט יש מזה, או כמה לא מרגישים את זה, או כמה זה טעים, או כמה פה זה מתאים; משהו בארומטיות של הדבש שמתמשכת לה יותר מדי זמן, לא ממש מוצא חן בעיניי.

או לפחות, זה מה שחשבתי, עד שאכלתי את עוגת השוקולד ודבש של נייג’לוש. כי משום מה, כשדבש מעורבב עם שוקולד, במידה הנכונה, מתקבל מעין ממתק שוקולד, עם טעם של שוקולד ומרקם לח ונימוח, בייחוד אם משתמשים בדבש עדין. אבל בכל שאר התופינים, אני עדיין לא יכול לסבול דבש.

אבל מה עושים בעוגת דבש, שאמנם בחלק מהן יש קקאו, אבל לא מספיק בשביל להסוות את/להשתלב עם הדבש, אבל יש כמויות אסטרונומיות של דבש בעוגות כאלה, הרי אלו, אחרי הכל, עוגות דבש! ממש אין מנוס.

אז זהו. שיש; אם נתעלם מהקטע של הטעם [והריח], שהם יתרון או חסרון, תלוי בסובייקט, אז ה-selling point הכי גדול של עוגת דבש היא המרקם הלח והעסיסי שלה, שמושג בגלל העובדה שדבש הוא חומר היגרוסקופי, כלומר קושר אליו נוזלים, ואז הנוזלים נשארים בתוך העוגה, ולא מתנדפים עם הזמן. זו גם הסיבה שהעוגה הזו נשמרת הרבה זמן. לכן, בשביל למצוא תחליף הולם לדבש בעוגת דבש, צריך למצוא איזשהו חומר שגם הוא היגרוסקופי, אבל בלי הריח והטעם של הדבש, ועם רמת מתיקות דומה. וכמו כל דבר בחיים בערך, לנייג’לה כבר יש פיתרון: גולדן סירופ.

גולדן סירופ אפשר להשיג בחנויות המתמחות וזה בא בפחית מתכת מעיקה במקצת, אבל הוא מושלם; הוא מתקתק, זהבהב ומהפנט, ונייג’לה משתמשת בזה כל הזמן. שזה סיבה מספקת לרכישה מיידית, תכל’ס. תחליף קצת יותר נפוץ לגולדן סירופ הוא מולסה. זה מוצר שקצת יותר קל להשיג כי יש את זה גם בסופרים גדולים וחנויות טבע [זה בעצם הסירופ שמתקבל כשמזקקים סוכר לבן; כלומר זה החום בסוכר חום], ויש כל מיני סוגים. בעיקרון, ככל שהצבע כהה יותר, אז המולסה עם טעם חזק יותר, ועם מתיקות חלשה יותר. המולסה הכי עדינה שאני מכיר בארץ היא בצנצנת זכוכית כזו, ורשום עליה “מולסה מתוקה”. הכי חזקה שאני מכיר בארץ היא בבקבוק זכוכית עם ציור של ארנב [של חברת Brer Rabbit] ורשום עליה Blackstrap. משהו באמצע זה צנצנת זכוכית עם ציור של סבתא [ורשום  Grandma’s Molasses]. אתם מוזמנים להשתמש באיזה שבא לכם, לפי רמת ההרפתקנות האישית שלכם. שני “תחליפי-הדבש” האלה באמת נתנו את אותו מרקם רך ועסיסי האופייני לעוגות דבש, והעוגה יוצאת לחה ודחוסה אך גם אוורירית [מוזר אבל נכון] אבל לא ספוגית, והיא אפילו משתבחת עם הזמן!

ואגב נייג’לה; המתכון שלה לעוגת שוקולד ודבש הוא הבסיס לעוגת השוקולד-דבש שפרסמתי באתר “רגע מתוק”. לעוגת השוקולד הנימוחה הזו צירפתי קרמל דבש [כי גיליתי שבהרתחה ממושכת בטמפ’ ממש גבוהות (כמו בקרמל), הטעם של הדבש מתפוגג, וצריך לעשות משהו עם כל הדבש שמקבלים לחג] וזיגוג שוקולד-דבש, כי כאמור, שוקולד אמיתי ודבש הם מסתבר, שידוך מעולה. המתכון כאן, למעוניינים.

עוגת דבש ללא דבש

מה שטוב במתכון הזה זה שקל להכפיל אותו, ואפילו לשלש או יותר מכך- כי גם הכמויות פשוטות וגם אופן ההכנה פשוט. המתכון, כפי שכתוב, מתאים לתבנית אינגליש אחת בגודל 25×11 ס”מ, ובגובה 7 ס”מ, או לתבנית קפיץ עגולה  בקוטר 18 ס”מ; אפשר להכפיל ולהכין ב-2 תבניות אינגליש, או 2 תבניות עגולות בקוטר 18 ס”מ, או תבנית קפיץ עגולה בקוטר 25 ס”מ.

במתכון המקורי של נייג’לה היא משתמשת בתערובת תבלינים שנקראת mixed spice, ויש שם בין היתר הרבה פלפל אנגלי, קינמון, אגוז מוסקט, קצת פחות משייה (העטיפה הפנימית המרושתת של אגוז המוסקט), ועוד פחות ציפורן, וג’ינג’ר טחון [כמובן שיש המון וריאציות וכו’]. אם אין לכם, כמו שלי אין, אתם יכולים להשתמש באיזה תבלין או שילוב תבלינים שבא לכם; אני השתמשתי ב-1/4 כפית קינמון, 1/4 כפית ג’ינג’ר, קורט גדול אגוז מוסקט וקצת קצת קצת ציפורן.

• 250 גרם קמח רגיל [1 ו-3/4 כוסות]
• 1/2 1 כפיות אבקת אפייה
• 1/2 1 כפיות סודה לשתייה
• 1/2 כפית תערובת תבלינים [ראו הערה למעלה]
• 125 גרם חמאה
• 150 מ”ל גולדן סירופ [1/2 כוס + 2 כפות]
• 150 מ”ל חלב קר [1/2 כוס + 1 כפות]
• 100 גרם סוכר חום [1/2 כוס]
• 1 ביצה

להכנת העוגה:

חממו את התנור ל-180 מעלות, ושמנו את התבנית היטב. רפדו את הבסיס בנייר אפייה ושמנו אותו קלות.

הניחו את הקמח, אבקת האפייה, הסודה לשתייה והתבלינים בקערה בינונית.

בסיר בינוני [כזה שיכול להכיל את כל החומרים], חממו את החמאה עם הסירופ על אש נמוכה, עד שהחמאה נמסה. הוסיפו את החלב הקר וערבבו עם מטרפה. הוסיפו את הסוכר החום וערבבו היטב. הוסיפו פנימה את הקמח וערבבו עד שהתערובת חלקה. לבסוף, הוסיפו את הביצה וערבבו היטב. שפכו את הבלילה לתבנית המשומנת והמרופדת, ואפו בתנור במשך 40 דקות בערך, או עד שקיסם הנכנס במרכז העוגה יוצא דביק או עם פירורים, אבל לא עם בלילה ולא יבש לגמרי; העוגה טעימה יותר כשהיא קצת דביקה. אם אתם רואים שהחלק העליון משחים מהר מדי- כסו עם נייר אפייה או נייר אלומיניום באופן רופף.

הוציאו מהתנור והניחו לעוגה להתקרר לחלוטין בתוך התבנית, לפני שאתם מוציאים.

שמרו בקופסה אטומה [אני גם עוטף את העוגה בניילון נצמד] בטמפ’ החדר- העוגה משתבחת עם הזמן.