איזה מצחיק זה שברגע שנותנים למשהו שם צרפתי, הוא פתאום נשמע מסובך ומורכב. Mille-feuilles, Clafoutis, .Gerard Depardieu בקושי לקרוא אותם אפשר, אז להכין?! גם ככה אני צריך לקרוא מלא מאמרים תיאורטיים וערטילאיים לעבודת הסמינר שלי [שאוי, זה מזכיר לי, אני חייב לסיים להתחיל אותה]; אני לא צריך להוסיף לעצמי עוד מילים עם מיליארד עיצורים שאפילו לא טורחים להגות אותם.

בכל אופן, ככה זה גם עם pot de crème. זה משהו בין פודינג למוס, עם מרקם חלק, חושני, חלומי. רק שבעצם זה לא כזה קשה להכין את זה, ואולי אפילו יותר קל מהשניים לעיל. במוס צריך להקציף חלבונים, להקציף שמנת מתוקה ואז לקפל אל תערובת של חלמונים ושוקולד. בפודינג צריך לבשל את הקורנפלור, שאיתו בד”כ מייצבים את התערובת, והאמת שזה די פשוט, אבל רק המחשבה על הערבוב המתמיד בסיר של תערובת הקורנפלור המבעבעת גורמת לי לרצות ללכת להתיישב במקפיא לכמה שעות. וגם לפעמים, לא ברור מתי זה הסמיך מספיק, אז אתה מערבב ומערבב ומנסה להבין האם כבר עברה דקה והאם הקורנפלור הסמיך ואיך הוא נראה כאשר הוא מוכן כי אתה כבר עומד כאן מלא זמן ואתה לא רואה בכלל שמשהו השתנה, אתה רואה רק אדים ומערבולת שוקולד סמיכה ומבעבעת.

אבל בפו-דה-קרם לא צריך להתעסק עם כל זה. לא מקציפים, לא מקפלים. והאפייה היא עדינה, באמבט מים; והיא אמנם לוקחת קצת יותר זמן, אבל זה לא שצריך לעשות משהו בזמן שהם נאפים [חוץ מלשטוף את הכלים…]- אפשר אפילו לעבוד על עבודת הסמינר שלכם!

אוי, מה שמזכיר לי. יש לי עוד פו-דה-קרם במקרר.

פו-דה-קרם שוקולד

פו דה קרם שוקולד זה מהדברים הפשוטים ביותר להכנה. בבסיסו הוא מורכב בסה”כ מ-4 מצרכים: חלב, שמנת, שוקולד וחלמונים. אפשר להכין את זה רק מחלב [ואז זה יהיה יותר קליל] או רק משמנת [ואז זה יהיה מאוד עשיר, כמו קרם ברולה]. במתכון הזה, של Dean & Deluca מניו יורק, יש שילוב של חלב ושמנת מתוקה וזה לטעמי נותן את המרקם הטובה ביותר. ניתן גם לגוון בשוקולדים כאוות נפשכם! חוץ מהשוקולד המריר הקלאסי, ניסיתי גם גירסת שוקולד לבן שיצאה מצויין. מה שכן, תדאגו שהשוקולד שאתם משתמשים בו יהיה שוקולד שטעים לכם לאכול סתם ככה; אין הרבה סוכר במתכון אז רוב הטעם יבוא מהשוקולד עצמו. בנוסף, אחוזי הקקאו משפיעים קצת על היציבות של הקרם. התוצאה שהכי מצאה חן בעיניי מבחינת טעם ומרקם היא חלב 3%, שמנת מתוקה 32%, ושוקולד מריר בין 50%-60% מוצקי קקאו.

עוד יתרון למתכון הזה הוא שהוא ממש פשוט- קל להכפיל ולשלש [ולחלק] את הכמויות כך שיתאימו לכמות האנשים שיש לכם להאכיל. רק תדאגו שיש לכם תבנית גדולה מספיק בשביל להכיל את כל הפו-דה-קרם, כי צריך לאפות אותם באמבט מים.

• 6 כפות שמנת מתוקה [90 מ”ל]
• 50 גרם שוקולד
• 6 כפות חלב [90 מ”ל]
• כף סוכר
• קורט מלח
• 2 חלמונים

חממו את התנור ל-150 מעלות והרתיחו מים בשביל אמבט המים.

בקערה קטנה, המיסו את השוקולד עם 2 כפות שמנת מתוקה. ערבבו עד שהם מתאחדים והניחו בצד.

חממו בסיר קטן את יתרת השמנת המתוקה [4 כפות], החלב, הסוכר והמלח, עד שהסוכר נמס והתערובת חמה. הסירו מן האש והניחו בצד.

בקערה גדולה למדי, ערבבו במטרפה את 2 החלמונים. הכניסו בהדרגה ותוך כדי טריפה את תערובת החלב החם [לא לשפוך הכל בבת אחת, אחרת הביצה תתבשל בנוזל החם]. טרפו פנימה את השוקולד המומס. כשהתערובת מתאחדת, שפכו אותה דרך מסננת אל כלי שנוח לכם לשפוך ממנו- כמו כד מדידה או קערה עם פיה.  אנחנו מסננים כי אנחנו רוצים שהקרם-דה-פו יהיו חלקים לגמרי.

חלקו את תערובת השוקולד בין שני ספלים חסיני חום, כאלה שאפשר לאפות בהם. הניחו את הספלים בתוך תבנית אחרת [שתשמש בתור אמבט מים]. שפכו מים רותחים בתוך התבנית הגדולה [לא בתוך הספלים!] כך שיגיעו למחצית מהגובה של הספלים. כסו את התבנית עם נייר אלומיניום [זה מונע מהתייבשות החלק העליון של הפו-דה-קרם בתנור, וזה גם גורם לפו-דה-קרם להיאפות מהר יותר!] ואפו כ-25 דקות, או עד שהם כמעט יציבים.

איך בודקים? הוציאו את התבנית מן התנור והסירו את נייר הכסף. הזיזו קצת את אחד הספלים ובידקו את רמת ההתייצבות שלו. הוא אמור לזוז כמו ג’לי כזה, כאשר הוא יציב בקצוות, אבל במרכז יש מין עיגול קצת פחות יציב, שנראה יותר נוזלי. החום שנשאר בתוך הספל יגרום לעיגול הזה להיאפות ולהתייצב לגמרי, אז אל תדאגו. אם כל התערובת נוזלית כזה, המשיכו לאפות את הספלים עוד 5-10 דקות ובדקו. שוקולד מריר מתייצב מהר יותר משוקולד לבן, אז תשימו לב לזה. הזמן תלוי גם בטמפרטורה שהתערובת נכנסה לתנור, וגם בחומר שממנו עשויים הספלים, לכן יותר חשוב לבדוק, ולא להסתכל על הזמן שעבר.

כשהספלים עברו את “מבחן ההתייצבות”, הוציאו אותם מאמבט המים, צננו אותם עד שהם מגיעים לטמפ’ החדר, ואז כסו אותם היטב וקררו במקרר למשך 4 שעות לפחות. אני אוהב לאכול אותם קרים מהמקרר, עם קצת קצפת מעל.